מותג העילית והדרך המוזרה בה שינה את עיצוב המכוניות

ב-1865 הקים ג'ורג' פירס (Pierce) עם שני חברים עסק בבאפלו, מדינת ניו-יורק, לייצור כלים ואביזרים לעיצוב הבית עבור בני המעמד הגבוה. די מהר העסק צמח ושגשג בשל האמבטיות, תיבות הקרח ו…כלובי הציפורים האיכותיים שייצר. ב-1878 רכש פירס את חלקיהם של שותפיו והקים חברה חדשה בשם George N. Pierce. הוא התמקד תחילה בכלובי הציפורים, תחום בו הפך למוביל ומוכר ברחבי היבשת, אך מהר מאוד עבר לייצור אופניים – ה'סטארט-אפ' של אותם הימים, מהלך שהיה כמעט מתבקש הודות למומחיות שצבר עם חוטי ברזל מהם בנה את הכלובים, ושהיתה הבסיס לייצור גלגלי האופניים – החלק המורכב והיקר ביותר בכלי רכב אלו. ג'ורג' פירס המשיך את הגישה איתה תכנן וייצר את מוצריו גם עם האופניים, ובמהרה הפך גם בתחום זה למוכר כיצרן איכות ומוצריו למבוקשים. לקראת סוף המאה ה-19 החל פירס לבחון כניסה אל עולם הרכב, תחילה עם רכב המונע בקיטור, שנחל כישלון, ומהר מאוד עבר למנועי בעירה פנימית. ב-1901 השיק את מכוניתו הראשונה – ה-Motorette עם מנוע deDion צרפתי חד-בוכנתי עם 2.5 כ"ס ומקום לשניים. עד 1903 מכר 170 יחידות ואז הציג את ה-Stanhope המשודרגת והמשופרת, עם שני הילוכים לפנים ואחד לאחור ועוד צמד מקומות ישיבה.

Pierce Arrow Motorette (1904)

הזינוק אל קדמת הבמה התרחש במהלך 1903 כאשר חשף מכונית נוספת – ה-Arrow. זו כבר היתה מכונית מפוארת, גדולה וחזקה יותר (15 כ"ס!), אף היא עם מנוע deDion, ושנה מאוחר יותר הוצגה ה-Great Arrow – הגדולה ומאובזרת עוד יותר ועם מנוע 4-בוכנות, הפעם כבר פרי תכנון וייצור עצמיים. עם תג מחיר של כ-4,000$ היתה זו אחת המכוניות היקרות בשוק. הודות לאיכותה חסרת הפשרות ולאינספור נצחונות במרוצי מכוניות באמריקה היא הפכה את George N. Pierce company למפורסמת ומכוניותיה למבוקשות אצל עשירי אמריקה. מצב זה הלך והתעצם בשנים הבאות כאשר החברה השיקה עוד ועוד מכוניות פאר במחירים שרק עשירים מאוד יכלו להרשות לעצמם. ב-1908 שונה שם החברה ל-Pierce-Arrow על שם הדגם פורץ הדרך ועם הגידול בהכנסות הוקם מפעל חדש ומודרני שהיה חלוץ בגישתו אל העובדים, שכן הוא כלל מכבסה, חדר אוכל, פינות קפה, מעדנייה, גלידריה ושטחי ציבוריים מטופחים למנוחה ורגיעה – הכל מותרות לא מקובלות באותה העת.עם השנים התרחב ייצור המנועים מ-4 לשש בוכנות, אח"כ V8 ובתחילת שנות ה-30 אף  V12. מנועי החברה היו אחראים לא מעט לבניית השם המצוין של Pierce-Arrow והם נודעו כיחידות כוח מהמשובחות בייצור; החברה התפרסמה באיכות מוצריה בכלל, עם דגש על ירידה לפרטים ואיכות ייצור והרכבה חסרות פשרות, ובמנועיה העצומים – עד לנפח של 13.5 ליטרים משש בוכנות. מחירי המכוניות השתייכו תמיד לליגה העליונה ובכל שנותיה התחרתה מול הטובות שביצרניות הרכב בעולם. מכונית Pierce-Arrow היתה לסמל מעמד ולמוצר חובה אצל שוכני האלפיון העליון, מבוקשת אצל ידוענים, בעלי הון ובני אצולה (גם מהיבשת הישנה) והעסקים פרחו, ואף התרחבו למשאיות, מכוניות כיבוי, אופנועים. בכל שנות פעילתה לא נעצר גם ייצור האופניים, איתם הכל החל.

(1915) Pierce Arrow 48 B-3 Runabout

המשבר הכלכלי בארה"ב בתחילת שנות ה-30 היכה קשות ביצרניות מכוניות הפאר ו-Pierce-Arrow לא היתה חריגה. החברה חוותה צניחה במכירות, ניסתה לשנות מסלול במהירות ולהציע מכוניות זולות יותר, אך הן עדיין היו יקרות מדי. הלוואה כבדה הכניסה את החברה לסחרור של ארגון מחדש, טעויות ניהוליות ועדיין ללא היכולת להציג ליין חדש באמת של מכוניות, עד שב-1937 נאספה אל אבותיה, כמו רוב יצרניות הרכב האמריקאיות באותה העת, בפרט יצרניות הפאר.עד כאן הסיפור בנאלי למדי והוא דומה לסיפורם של אינספור יצרניות מכוניות פאר אמריקאיות. אבל, הייחוד האמיתי של המותג הנעלם הזה והשפעתו על המשך תעשיית הרכב קשור בכלל …לפנסים.ב-1914 התבקש הרברט דאולי (Dawley), מעצב החברה, להציע עיצוב שיבדל את מכוניות Pierce-Arrow משפע המתחרות שצצו מכל עבר, ובאופן כזה שיקל על זיהוי מידי גם מרחוק. באותם הימים היו רוב המכוניות דומות למדי במבניהן הבסיסי: מרכב שישב על שלדה ומצידה בלטו 4 הגלגלים (שהיו רחבים מהמרכב), מחופים ב'כנפיים' באורך, ברוחב ובשיפוע כזה או אחר. תא הנוסעים מוקם מאחורי יחידת המנוע ועד אל בין הגלגלים האחוריים, ולרוב חצצה שמשה קדמית שטוחה ואנכית בין הנוסעים לברחשים שהתעופפו באוויר, לרוח, לגשם ולשלג. הפנסים הגדולים חוברו מלפנים – או על הכנפיים או על קורה רוחבית ייעודית בקדמת הרכב, ודרשו בסיס איתן ומאסיבי בכדי להשאירם במקומם; הטכנולוגיה החסרה בשעתו דרשה גודל (ומשקל שנלווה אליו) בכדי להאיר כמו שצריך. דואלי עיצב כנפיים קדמיות עם פנסים שלובים בתוכן, ורשם זאת כפטנט. אגב, פנסים במכוניות היו אז עדיין בגדר "מותרות" בארה"ב שכן החוק האמריקאי דרש פנסים בכלי רכב רק החל מ-1915, וגם זה רק בחלק מהמדינות…הרעיון היה כמובן הבידול העיצובי, אבל מאחוריו היה גם שיקול הנדסי: מיקום הפנסים בתוך הכנפיים (כחלק מהמרכב) העניק להם יציבות ודרש פחות "ביסוס" מבחינת מוטות, קורות וחיזוקים נוספים שאחזו באלמנט הכבד בכדי שלא ירעד או אף יתנתק ממקומו. עוד הסתבר שכאשר הפנסים שקועים בתוך הכנפיים הם יותר מרוחקים זה מזה וגבוהים יותר, ובכך מעניקים שטח תאורה גדול יותר. דגמי ה-38C וה-48B שיצאו לשוק ב-1914 היו לראשונים עם עיצוב הפנסים החדש, וכך היו כל מכוניות המותג מאותה השנה ואילך. מן הסתם הפך הפטנט הרשום הזה את מכוניות Pierce-Arrow לייחודיות וקלות לזיהוי גם מרחוק, והפנסים השלובים בכנפיים הקדמיות הפכו לסממן היכר של מותג היוקרה האמריקאי עד ליומו האחרון. יש לציין שמי שרצה יכול היה להזמין ולקבל – בתוספת מחיר! – פנסים 'רגילים', המותקנים כמקובל בנפרד מהכנפיים…

(1929) Pierce-Arrow Model 133 Limousine

החוק האמריקאי באותה העת נתן תוקף לפטנט למשך 17 שנה, כך שהחל מ-1931 פג תוקפו. ייחוד הפנסים אצל Pierce-Arrow מנע תחילה הסתערות המונית מצד יצרניות נוספות ליישום הרעיון, כאשר בין היתר היה הרצון לא להיתפס כחקייניות שיקול. אך החל מ-1937, עם קריסת החברה, עבר עולם הרכב כמעט באופן גורף הליך של מהפיכה עיצובית, כאשר רוב היצרניות הציגו כבר באותה השנה דגמים מעודכנים עם פנסים משולבים בכנפיים ובמרכב, כפי שמקובל עד היום, כאילו חיכו לרגע זה למעלה משני עשורים. האפשרות לשלב את הפנסים בתוך המרכב, כחלק ממנו, פתח בפני המעצבים עולם חדש עם אפשרויות חדשות, וקל לזהות מגמת שינוי משמעותית אם לא דרמטית מאותה העת בעיצוב המכוניות. תוכלו לראות זאת בקלות במכוניות עד לתחילת שנות ה-30' בהשוואה לממשיכות דרכן מאמצע-סוף שנות ה-30' ואילך, מתוצרת אינספור מותגים, ולא רק אמריקאים, בכדי להבין במה מדובר. אפשרויות העיצוב החדשות הכניסו לתודעה באופן משמעותי מתמיד את האווירודינמיות והובילו מהפך עיצובי שנע מפנסים עגולים בלבד עד לפנסים במגוון תצורות, כמקובל עד היום. השלב האבולוציוני הבא בעיצוב המכוניות היה אף הוא קשור לשילוב הפנסים בתוך מרכבי המכוניות בחזית, מאחר ובכך הלך והיטשטש הבידול בין ה'כנפיים' לשאר המרכב.

(1933) Pierce-Arrow Silver Arrow

כיום מתייחסים על-פי רוב אל Pierce-Arrow כאל עוד מותג עילית שלפרקים הציע מכוניות שהתברגו אל הטופ שבטופ העולמי, כאשר השפעת המותג על עיצוב המכונית כפי שאנו מכירים כיום כמעט ואינה מוזכרת. ג'ורג' פירס, כפי שמסתבר, השפיע דווקא על עיצוב המכוניות שהוצעו לאחר שחברתו קרסה, ועם רצף של המשכיות עד ימינו אנו – הרבה יותר משזוכרים לו כיום, וגם יותר ממה שחשב בימים בהם ייצר מכוניות; הכל בזכות רישום פטנט איזוטרי שנראה היה כגימיק שיווקי ותו לא.

(1935) Pierce-Arrow 845 Silver Arrow