מקטשופ למכונית על

בראייה היסטורית ניתן להכניס את ה-Phantom Corsair לרשימה מצומצמת של מכוניות המתקדמות בעולם לשעתן. הגיע הזמן להכיר את סיפורה הייחודי

לראסט היינץ (Rust Heinz), יליד 1914, פנסילבניה ארה"ב, לא היתה כל השכלה הרלוונטית לעולם הרכב, ולמרות זאת הוא אחראי לאחת המכוניות המתקדמות והמעניינות שיוצרו. הנה סיפורה המתומצת של ה-Phantom Corsair החד-פעמית, המכונית המתקדמת בעולם לזמנה, ועוד שנים רבות לאחר שיוצרה.

על היעדר השכלה או ניסיון בעולם הרכב חיפו אצל היינץ הצעיר כישרון, חזון, נחישות ובעיקר – המון כסף. ממש המון. ראסט היינץ היה נכדו של הנרי היינץ, מקים אימפריית המזון Heinz שהפכה את המשפחה לאחת העשירות באמריקה בשעתו. בניגוד לרוב בני הדור השלישי, ולאכזבת הוריו, ראסט לא רצה להיכנס אל עסקי המשפחה והעדיף לחיות כפלייבוי – ולצאת לדרך משלו בתחום אותו אהב יותר מכל: מכוניות. בחזונו הוא ייצר את המכונית הטובה בעולם, שתהיה כזו בזכות אפס פשרות בכל תחום. ב-1936 עזב היינץ הצעיר את אחוזת משפחתו והיגר עם אשתו הלן להוליווד, קליפורניה, מתמקם בבית מידות. הוא אהב מאוד את ה-Cord 812 שלו אבל הוא האמין כי למרות היותה מהמכוניות המשובחות והמתקדמות שאמריקה ייצרה, ניתן לייצר מכונית טובה ומתקדמת הרבה יותר. הוא החל לעבוד על חזונו למכונית העל האולטימטיבית. הוא החל ללמוד על אווירודינמיות בכלי טייס, נסע לראות מטוסים ומומחים לעיצובם והחל להתעניין במכלולים מכאניים, מנועים, שיטות ייצור וכל מה שנדרש בכדי לייצר רכב.

מתישהו במהלך 1937, והוא בן 23 בלבד, נסע היינץ אל סדנת המרכבים האקסקלוסיבית Bohman & Schwartz מפסדנה, קליפורניה, שהתפרסמה בעיקר כאחת מבונות המרכבים המועדפת של חובבי מותג העילית האמריקאי דוזנברג. הוא הציג בפני כריס בוהמן ומוריס שוורץ, מהגרים משבדיה ואוסטריה, בהתאמה, בעלי הסדנה, את איוריו וחזונו המוטורי, וביקש מהם להפוך אותו מרעיון למוצר מוגמר. הוא השאיר להם את הקורד שלו כבסיס להתחיל ממנו, וציין שהתקציב לא יהווה בעיה.

וכך, מספר חודשים וכ-370,000$ (בכסף של ימינו) מאוחר יותר, כבר במהלך 1938, עמדה על גלגליה ה-Phantom Corsair – כולה בשחור, ללא כרום או ציפויי ניקל כמקובל, למעט בפגושים שיוצרו משלוש קורות דקות זו על גבי זו ושהיוו קונטרסט בולט לשאר היצירה. זו היתה מכונית עם ממדים מרשימים ופרופורציות לא מוכרות לתקופתה: האורך עמד על כ-6.0 מטרים, הרוחב היה  כמעט 2.0 מטרים והגובה 1.4 מ' בלבד. המרכב היה חלק ואווירודינמי באופן שטרם נראה כמותו: הוא יוצר לוחות אלומיניום תעופתי והוא ישב על שלדת קורות המשולבת במסבך צינורות קשיח – תצורה שגם היא הקדימה את זמנה. העיצוב לא דמה לשום מכונית אחרת בשוק, מכל היבט וזווית, מאחר והיינץ התעקש "להמציא מחדש" כל פרט וחלק; כך היו הפנסים השקועים בחופת המנוע, עיצוב הדלתות, חיפויי הגלגלים, הפגושים, כונסי האוויר מלפנים ועוד – כולם היו ייחודיים ומקוריים. ניתן להשוות את צללית ה-Phantom Corsair למכוניות קופה עם 2 דלתות שנראו שניים או שלושה עשורים מאוחר יותר, וגם אז היא עדיין תיראה מתקדמת ועתידנית מהן. למכונית היו 6 מקומות ישיבה. החלק הקדמי (שהיה רחב מהאחורי) הציע מקום לארבעה נוסעים – כאשר הנהג ממוקם שני משמאל… מאחור היו שני מקומות נוספים. היא שקלה 2.1 טון ומנוע ה-Lycoming מהקורד V8 שלה, בנפח 4.7 ליטר, שופר וייצר 190 כ"ס (125 במקור) שהספיקו, בין היתר הודות לעיצוב האווירודינמי, למהירות מרבית של כ-185 קמ"ש מרשימים ביותר לתקופה. המנוע בקורד – מכונית מתקדמת בפני עצמה – ישב לרוחב כאשר תיבת ההילוכים לפניו, מניעה את הגלגלים הקדמיים. תצורה זו השתמרה גם ב-Phantom Corsair וכך ניתן היה לעצב את תא המנוע הארוך במיוחד, על חיפויו השטוח והאינסופי. הדלתות נפתחו אמצעות כפתורים נסתרים שהפעילו מנגנון נעילה חשמלי. היתה לה אחת ממערכות בקרת האקלים הראשונות במכוניות. כל פנים הרכב צופה בשכבת שעם לבידוד, מעליה הולבשו יריעות עור, חיפויי מתכת או עץ יוקרתיים. שכבת השעם נועדה לעזור הן בבידוד בפני רעשים והן בפני הטמפרטורה החיצונית. לוח המחוונים עוצב בהשראת מטוסים כאשר חלק מאמצעי השליטה ממוקמים בתקרה – כמו במטוסים…

למרות מסע פרסום ויחסי ציבור נרחב שכלל השתתפות בסרטים, מודעות בעיתונות וכתבות מתלהבות שעוררו לא מעט עניין והתפעלות, לא נרשמו בחודשים הראשונים לאחר חשיפתה הזמנות כלשהן. הסיבה העיקרית לרתיעה מפני היצירה העתידנית החריגה נבעה לא רק מהמחיר האסטרונומי – 15,000$ (שווה ערך לכ-200,000$ של היום); בכדי לקבל מושג אזכיר שמכונית משפחתית בסיסית עלתה באותה העת כ-750$ בארה"ב. קדילאק "בסיסית" נמכרה סביב ה-2,000$ והקדילאק היקרה ביותר, ה-V16, מצאה לא מעט קונים במחיר שהחל בכ-10,000$. רק הדוזנברג, אחת המכוניות היקרות והאיכותיות בעולם באותה העת, עלתה יותר, עם תג שהחל סביב ה-20,000$. מחיר בית ממוצע בארה"ב עמד אז על 3,900$… הסיבה הנוספת, ואולי המשמעותית יותר להיעדר התנפלות עשירי אמריקה על ה-Phantom Corsair נבעה מהמראה החריג והעתידני מדי שלה. בתמונה למעלה מצולמת הקורד עליה התבססה יצירתו של היינץ, שהיתה בזכות עצמה אחת המכוניות המתקדמות אם לא המהפכניות לתקופה, הן מכאנית ובעיקר עיצובית. קל להבין את הפער בין אותה הקורד ודומותיה שהסתובבו בכבישים לבין העיצוב שהיה לא קל לעיכול בו התאפיינה יצירתו של היינץ. אבל עוד לפני שניתן היה להתחיל עם החדרת הפרויקט העתידני אל לב הקהל הפוטנציאלי, כל הפרשה הסתיימה באופן פתאומי ואכזרי.

ב-24 ביולי 1939 נסע היינץ עם חברו פיל בריינרד בביואיק הפתוחה של האחרון כאשר בעת שחצו גשר סמוך לעיירה ווילקינסבורג בפנסילבניה עף כובעו של פיל מראשו והוא החליט לחזור על עקבותיו כדי למצוא אותו. כאשר ביצעו סיבוב פרסה על מנת לחזור על עקבותיהם נכנסה בהם מכונית במהירות גבוהה. כל ששת הנוסעים בשתי המכוניות נפצעו, והיינץ הובהל אל בית החולים במצב אנוש. למחרת בבוקר נפטר מפצעיו, והוא בן 25. מותו הפתאומי סתם את הגולל על המיזם השאפתני שאיש מבני משפחתו לא תמך בו ולא רצה להמשיכו, והמכונית אוחסנה במוסך בבית הוריו עד 1942. אז נרכשה על ידי קרוב משפחה שנהג בה ביומיום, ולאחר מספר שנים נוספות נמכרה שוב ועברה מספר ידיים עד שנרכשה בסוף שנות ה-90' על ידי טייקון המלונות והקזינו וויליאם הארה (Harrah) ושופצה על ידו למצב מקורי כמו חדשה.

כיום מגדירים מומחי מכוניות קלאסיות רבים את ה-Phantom Corsair כמכונית-העל הראשונה מאמריקה. היא שומטת לסתות עד היום והיחידה שיוצרה היא אחת הכוכבות הבולטות באוסף Harrah המוצג כיום ב-National Automobile Museum ברינו, נבאדה.