אין מסריחה מנקמת מהראג'ה פגוע

רולס-רויס ◄ סיפור משעשע על גזענות, המון כסף ונקמה מקורית בהחלט…

אבי נהג לומר "גם אם זה לא נכון – יפה סיפרת"… הסיפור הבא הוא ללא כל תיעוד מצולם, לכן ההסתייגות לגבי אמיתותו. כמובן שאף גוף רשמי לא חתם על התרחשותו באמת. אבל, הופעתו בלא מעט פרסומים (שונים) מאותה העת מטים את הכף לכיוון האמת, כך שככל הנראה הוא התרחש במציאות, באופן כזה או אחר. כל התאריכים והשמות נכונים. אז ככה: בקיץ 1920 נסע ג'אי סינג פרבהאקר, המוכר יותר כ'מהראג'ה של אלוואר' מהודו, לנסיעת הוללות בלונדון. הוא היה מלווה פמליה גדולה, נשים וילדים, והנסיעה לאנגליה הקרירה היתה סוג של בילוי מועדף על עשירי ממלכות הודו הרבות באותן השנים שפיצצו שם את כספם הלא נגמר על ימין ועל שמאל. בהודו היו באותה העת כ-230 מלכים – מהראג'ות בשם המקומי – והם היו ידועים בעולם כולו בעושרם המופלג, שלווה לרוב במוחצנות בוטה ואקסטרווגנטיות על גבול הגיחוך.

עבור יצרניות מכוניות הפאר מאותם הימים היתה הודו מן הסתם שוק חשוב ביותר, ורק בכדי לסבר את האוזן אציין שכחמישית מכל המכוניות שרולס-רויס ייצרה בשעתו נמכרו בהודו; ב-1920 כבר היו בהודו למעלה מאלפיים מכוניות רולס-רויס, חלקן עטופות זהב, שנהב ויהלומים, בהן כאלו הנחשבות עד היום ליצירות הממונעות היקרות בהיסטוריה, לאו דווקא בגלל המותג, הפח, השלדה והמנוע – יותר בשל העיטורים בהן עוטרו, בעיקר כמויות הזהב והיהלומים שהוטמעו בהן. ידוע על מכוניות כאלו ששווין בתרגום לכסף של ימינו נעמד בהרבה עשרות מיליוני דולרים.

באחד הערבים החליט המהראג'ה הצעיר להתנתק מבני הלוויה שלו, והוא יצא רגלית מהמלון בו שהה, לבוש בבגדים (הודיים) 'רגילים' – לבטח לא קרובים ללבוש ההודי הממוצע, אבל גם לא הביגוד הפומפוזי והבולט שאפיין את עשירי תת-היבשת בשעתו. אחת מהתוכניות של ג'אי סינג פרבהאקר מיודענו היתה לרענן את צי המכוניות שלו עם הוספת כמה יצירות מבית רולס-רויס, המותג החביב עליו, והוא שמח על ההזדמנות להגיע למקור באנגליה, במקום לפנות לסוכן רולס-רויס בהודו, ממנו רכש מכוניות עד אז. הוא נכנס לסוכנות המרכזית בלונדון, והחל משוטט בין המכוניות המוצגות. לאחר שזכה להתעלמות מופגנת, הוא ניגש אל אחד מאנשי המכירות באולם וביקש הסברים על המכוניות המוצגות. האיש בקושי הרים את מבטו אל ההודי הפשוט למראה, מלמל משהו בסגנון "חבל על הזמן שלך ושלי. אנא צא מכאן", ופנה לעיסוקיו. האציל ההודי נותר המום ופגוע, ויצא מהסוכנות בחזרה למלון. הוא קרא אליו את אחד מיועציו והנחה אותו לרכוש את כל המכוניות שעמדו באותו הרגע באולם התצוגה.

למחרת הודיע אחד המשרתים שהגיע בריצה לסוכנות כי "נציג המהראג'ה של אלוואר, הנמצא כרגע בעיר, יגיע בקרוב לסוכנות ובכוונתו לבצע רכישה של מכוניות". ארתור סידגריבס, מנהל הסוכנות, הודיע למשרת שכמובן יהיה זה לכבוד לשרת את האציל העשיר, ויכינו את כל הדרוש. לקראת הצהריים הגיע היועץ הבכיר של המהראג'ה, מלווה בפמליה גדולה. הוד מעלתו נותר במלון. בפתח הסוכנות הונח שטיח אדום וכל העובדים עמדו בשורה, מצפים לבוא האח"מ. היועץ נכנס לסוכנות, ניגש ישירות למנהל ואמר באנגלית רצוצה שיכינו עבורו את כל המכוניות שנמצאות באותו הרגע בסוכנות (עמדו שם שבע רולס-רויס חדשות), יבצעו את הדרוש מבחינת הניירת וידאגו שהכבודה תישלח בהקדם להודו. אחד העוזרים ניגש אל היועץ עם תיק גדול, והאחרון החל לספור 'סטיפה' של מזומנים, עד לסכום הנדרש, אותה העביר למנהל ההמום למדי.

מספר שבועות מאוחר יותר הגיעה אוניה לנמל מומבאי, פורקת בין היתר את מכוניות היוקרה, שהחלו מיד במסע הארוך (בנסיעה) אל ארמון המהראג'ה שבצפון הודו. המהרג'ה הפגוע התפנה לשלב הבא בתוכנית הנקמה שלו; "תוציאו מכל שבע המכוניות את המושבים האחוריים, דפנו את החלל שנותר עם עץ, ותתחילו לאסוף איתן זבל ברחבי עיר הבירה אלוואר". במילים אחרות: מכוניות הרולס-רויס היקרות והיוקרתיות הוסבו תוך ימים ספורים לשמש …ובכן – כמכוניות זבל במחלקת התברואה של אלוואר. ישמור השם.

השמועות אודות הזוועה הגיעו במהרה למטה רולס-רויס שבאנגליה. קל לדמיין את מבטי האימה והקבס שעלו על פני מנהלי מותג-העל האריסטוקרטי לשמע חילול הקודש, ומהר מאוד הובהר להם מה הקטע והסיבה של כל ההשפלה הזו.

קלוד ג'ונסון, ממייסדי החברה והמנכ"ל באותה העת, הבין מהר מאוד את גודל ה'ברוך' שעלול להתפתח מהפרשה, ושכבר החל להתפתח. הוא ניסח מכתב התנצלות קורע לב במקביל לשליחת טלגרם קורע לב לא פחות ללקוח הנעלב. יודגש שכבר עם חזרתו של המהראג'ה מאלוואר להודו סיפורו החל להתפשט ברחבי כל תת-היבשת, ומכירות רולס-רויס בהודו כמעט ונעצרו לגמרי. לאחר שלא התקבלה תגובה, נשלח טלגרם נוסף, ובו התנצלות נוספת – והצעה לפיצוי: רולס-רויס תשלח שבע מכוניות חדשות, ללא עלות, למהראג'ה הפגוע, בתנאי שיסלח לחברה על הפרשה וחשוב יותר – יחדל מיד מההשפלה הנוראית שבמילוי אחורי הרולס-רויס שרכש בזבל ריחני… ניתן רק לנחש שהסליחה לאו דווקא נבעה מטוב לב וניסיון לכפרה, אלא יותר מתוך דאגה לפגיעה בעסקים המעולים שהחברה עשתה בהודו.

לאחר מספר ימים מורטי עצבים, הגיב המהראג'ה בטלגרם משלו בו קיבל את ההתנצלות – וההצעה לפיצוי. אנשי מחלקת התברואה בעירייה התבאסו קשות עת הודיעו להם שהחגיגה נגמרה, והם חוזרים לאסוף זבל עם עגלות מובלות על ידי פועלים. אין ספק שלנקמה פנים רבות, וגם ריח חזק…