פורשה – כך הכל החל

פורשה היא מיצרניות הרכב המפורסמות בעולם, ומהמצליחות שבהן. הפורשה 911 על נגזרותיה היא אחת מצלליות המכוניות בכלל, ומכוניות הספורט בפרט המוכרות והמזוהות ביותר

קיימת תמימות דעים שהפורשה האמיתית הראשונה היא ה-356, שהוצגה באמצע 1948 ויוצרה עד 1965 בלמעלה מ-75,000 יחידות. אז היא הוחלפה על ידי ה-911 האלמותית, שהפכה להצלחה בלתי פוסקת ולסמל של מכוניות פורשה, בפרט, ולדבר בראשון העולה בראש כשאומרים "מכונית ספורט גרמנייה". ה-356 היא המכונית הראשונה שיוצרה על ידי חברת פורשה, אותה הקים פרדיננד פורשה עוד ב-1931 ועברה מאז כמה גלגולים, כולל פרק אפל בשירות גרמניה הנאצית. בנו של פרדיננד, פרדיננד גם הוא (כונה פרי, Ferri), היה למעשה הכוח העיקרי מאחורי פיתוח וייצור ה-356 (וגם ה-911, מאוחר יותר, יחד עם בנו – כן, עוד פרדיננד, אבל הוא כונה Butzi…) והוא הסביר את הרעיון מאחורי פיתוח מכונית הספורט האייקונית בכך שלא מצא מכונית בשוק שתענה על דרישותיו, ואלו היו: מנוע אחורי, קירור אוויר – למען הפשטות והאמינות, אווירודינמיות, קשר הדוק למסלול המרוצים ויחד עם זאת שימושיות יומיומית. אבל הגענו ל'אבל'; מסתבר של כן היא. לפורשה הראשונה קראו Typ 64, ויש בה את כל שנדרש כדי לשאת בתואר "מכונית פורשה". הנה סיפורה בקצרה.

בספטמבר 1938, עוד בשלב פיתוח של "המכונית לעם", ה"חיפושית" בדיעבד, חשב פורשה על פיתוח מכונית ספורט אולטרא-מתקדמת לזמנה, שתתוכנן ותיבנה באופן שונה מהמקובל; פורשה דגל בגישה שונה לגמרי מהמקובל באותה העת לגבי השגת ביצועים, וזה לא היה באמצעות חיזוק המנוע דווקא, אלא יותר באמצעות הורדת המשקל ועיצוב מתקדם.

בשל סירוב הממשלה לספק ליצרני פרטיים חלקים מפרויקט ה'Volkswagen', תכננו – וייצרו – בני משפחת פורשה את המכונית שלהם בעצמם. השלדה לא הגיעה מהחיפושית אלא היתה פרי תכנון חדש (מה שסותר גם את האמונה הרווחת שה-356 היא "חיפושית על סטרואידים"…), מתקדמת וקשיחה בהרבה, והתבססה על המילה האחרונה בטכנולוגיית בניית המטוסים – בשימוש בסוגי המתכות, הברגים והמיסבים. המנוע – ליטר, 4 צילינדרים שוכבים שתוכנן על ידי פורשה עבור ה'חיפושית' – שופר וחוזק באופן משמעותי עד שהספקו זינק מ-23 לכדי 40 כ"ס. בניגוד למקובל במכוניות בכלל, לבטח במכוניות ספורט, ובדומה לרעיון שפורשה הציע בפרויקט ה'חיפושית', מוקם המנוע מאחורי הסרן האחורי, וזאת בכדי למקסם את המקום בתא הנוסעים ולא להפריע לעיצוב האווירודינמי של החזית. תצורה זו השתמרה אצל מכוניות פורשה (וה'חיפושית'…) שנים רבות, עד היום. את המרכב בנתה בעבודת יד סדנת Reutter Karosserie משטוטגרט, יצרנית וותיקה של כרכרות לסוסים שהסבה את עסקיה בראשית המאה לייצור מרכבים למגוון יצרניות רכב.

הודות למשקל הנמוך – 611 ק"ג בלבד (שצנח לכדי 545 ק"ג בגרסה השלישית שיוצרה) – הוא הצליח להשיג מהירות גבוהה (160 קמ"ש) עם מנוע קטן וחלש יחסית – עם עזרה שיש לזקוף גם לעיצוב האווירודינמי, עליו אחראי ארווין קומנדה (Erwin Komenda), מעצב הבית של פורשה והאיש שחתום גם על עיצוב ה-356 העתידית.

ה-Typ 64 עברה משרטוטים ואיורים לכדי מכונית של ממש באוגוסט 1939, לפי בקשת משרד התעמולה הגרמני, במטרה להשתתף במרוץ הסיבולת ברלין-רומא (1,500 ק"מ). המטרה היתה הפגנת יכולות מכאניות גרמניות יחד עם יחסי ציבור לאוטובנים, הכבישים המהירים, שנסללו בגרמניה שבחלק מהם המרוץ אמור היה לעבור. בשל סמיכות לפריצת מלחמת העולם בוטל המרוץ. ממשלת גרמניה פסלה במקביל את הרעיון לתמוך בייצור מכוניות ספורט (בניגוד לתמיכה במכוניות מרוץ, באמצעותן ניסתה להוכיח עליונות טכנולוגית גרמנית) והפרויקט נפסל עוד בטרם הוחל לחשוב על ייצור סדרתי. למרות זאת, החליט פרי פורשה, הבן, שאביו והוא יבנו מכונית שנייה ושלישית למטרות בחינה, ניסוי ופיתוח, עם כוונה סמויה לייצר בעתיד מכוניות בעצמם, תחת מותג משלהם. תוך 3 חודשים נבנתה ה- Typ 64 השנייה ובאמצע 1940 – עמדה על גלגליה השלישית.

בסה"כ יוצרו שלוש Typ 64. אחת נהרסה בשל הפגזה במלחה"ע. שתי הנותרות עברו לשימוש משפחת פורשה. האחת שימשה את בני המשפחה. השנייה נמסרה לבודו לפרנץ (Lafferentz), השותף מטעם הממשלה של פורשה בפרויקט פיתוח 'המכונית לעם', שהרס אותה בתאונה. לאחר מכן הגרוטאה אוחסנה במחסן בית המשפחה באוסטריה. במאי 1945 גילו כוחות אמריקאים את המכונית (השלמה) שהוחבאה בבית פורשה והרסו אותה לאחר התעללות כרכב שעשוע, בשלב מסויים ירו בשביל הכיף במנוע ולאחר ששבקה סופית היא פורקה לגורמים. חלק ממכלולי המכונית שפורקה על ידי החיילים האמריקאים נמצאו ונאספו במהלך השנים עד שמוזיאון Petersen בקליפורניה בנה על בסיס חלקים אלו מכונית מן המסד, תוך שחזור מדויק של חלקים נעדרים, והמכונית מפארת כיום את המוזיאון.

היחידה ששרדה בשלמות היתה בבעלות פרי פורשה שהעבירה ב-1947 לשיפוץ לבטיסטה פארינה (Battista Farina) האיטלקי, מייסד סדנת הרכב הנודעת פינינפארינה. פורשה השתמש בה כמכוניתו הפרטית בשימוש יומיומי, ובשלב מסוים קבע בחזיתה את הלוגו של שם משפחתו פרי עיצובו, בפונט שיישאר הפונט המאפיין של המותג להמשך.

ביולי 1948 חשף פרי פורשה את ה-356 ספיידר, הפורשה הסדרתית הראשונה, שהתבססה לא במעט על ה-Typ 64 והיתה השלב הבא באבולוציה שלה. זו היתה כבר גרסה שתוכננה לייצור המוני יותר ומודרנית ביחס ל-Typ 64 הקשישה ממנה בכמעט עשור.

במהלך ההשקה שכללה נסיעות בין מספר ערים באוסטריה, לוותה ה-356 על ידי ה-Typ 64 וזו היתה למעשה נסיעת הפרידה שלה מבני משפחת פורשה; ב-1949 היא נמכרה לאוטו מאת'ה (Mathé) האוסטרי, שניצח איתה את ה-Alpine Rally של 1950 – מרוץ מפרך ומפורסם בשעתו שזינק מצרפת וחצה מעברי הרים גבוהים של האלפים בשוויץ, גרמניה, אוסטריה ואיטליה. מאת'ה הקים מוזיאון רכב קטן משלו באינסברוק האוסטרית, ולאחר שיפוץ קל העמיד שם את "הפורשה הראשונה", לתצוגה. כשנתיים לאחר חניית הפורשה במוזיאון כמוצג מרכזי החל פרי פורשה לנסות ולשכנע את מאת'ה למכור לו את ה- Typ 64 אותה רצה להציג במוזיאון פורשה שרק הוקם, כמוצג שמסמל את תחילת הדרך של פורשה כיצרנית מכניות עצמאית. לאחר כעשור של שכנועים שלא הזיזו את האוסטרי העקשן מעמדתו, כולל הצעות מפתות במיוחד בדמות כמה וכמה מכוניות פורשה חדשות או סכומי כסף משמעותיים, התייאש פורשה וירד מהרעיון. מאת'ה התחרה במכונית באינספור מרוצים עד ל-1982. ב-1997, שנתיים לאחר מותו, מכרה משפחתו את המכונית לאספן פורשה האוסטרי תומאס גרובר, במחזיק באוסף הפרטי המרשים ביותר של מכוניות פורשה. הוא דאג לשיפוץ ושחזור מלא של המכונית ברמה הגבוהה ביותר ובמהלך העבודה גילה כי כל הרכיבים החשובים נותרו מקוריים. בכך נקבע כי אכן הפורשה Typ 64 הזו היא הפורשה הראשונה, ומכאן הוותיקה ביותר הידועה כיום – והשלמה ביותר.

באוגוסט 2019 הועמדה המכונית למכירה על ידי בית המכירות הנודע RM Sothebys עם צפי להשיג לפחות 20 מיליון דולר. באחד המהלכים המביכים אי פעם בסוג מכירות שכזה נפלה ההצעה לאחר שכבר הוצעו עבור המכונית 17 מיליון דולר בשל תקלה טכנית; הצג הראה שהתקבלה הצעה של 70 מיליון דולר – במקום 17 מיליון – וזה היה יותר מדי גם עבור קהל מעריצי המותג ואספני הרכב העשירים שהשתתפו במכירה, וכולם הסירו את הצעותיהם. עד שהטעות התבררה כבר היה מאוחר ולפי תקנון בית המכירות כל המכירה נפסלה. מאז לא הועמדה ה-Typ 64 למכירה, אך ניתן להבין שאם זה יקרה, סביר להניח שהמחיר יחצה את קו 20 המיליון.

ה-Typ 64 היא המכונית הראשונה שיוצרה על ידי הצמד פרדיננד פורשה – האב והבן – וקיבלה את השם 'פורשה'. יש בה את כל הגנים שעברו למכוניות פורשה בהמשך, הן מבחינת הקונספט (מנוע אחורי, תצורת 'בוקסר' (בוכנות שוכבות), מקורר אוויר (כפי ששירת ב-911 עד 1997, אז קיבל קירור מים) ובוודאי מבחינת העיצוב, שגם כיום קשה לטעות בו.

ה-Typ 64 היא בעצם ההתחלה של יצרנית מכוניות הספורט המצליחה פורשה כיצרנית עצמאית, והיא היתה הראשונה.