על קיטור, תותחים ושבירת קירות – או: איך הכל החל?

סיפורו של כלי הרכב הממונע הראשון לא ידוע לרבים, וגם מה שידוע לוט בערפל, בשל הנסיבות. מסתבר שמאחורי ההמצאה שבסופו של דבר שינתה את העולם – אף על פי ש'תפסה' באמת למעלה ממאה שנים מאוחר יותר – עומד גאון נשכח; ייתכן בהחלט שהאדם שעמד מאחוריה היה צריך לקבל הרבה יותר כבוד והכרה ממה שקיבל עד היום. הנה סיפורה, בקצרה, של המצאה שנולדה טרם זמנה כמגוחכת, משעשעת ואולי אף שולית, אבל היא היתה חלוצה של ממש.

ניקולס ז'וזף קוניו נולד בכפר Void-Vacon בלוריין שבצרפת ב-1725. מעט ידוע על מוצאו וחייו הפרטיים אך מה שכן ידוע ותועד מלמד כי הוא התפרנס בראשית חייו כחייל מקצועי – ככל הנראה מהנדס – בצבא האוסטרי, כאשר את רוב זמנו בשירות העביר במציאת פתרונות לוגיסטיים להובלת ציוד צבאי בדרכים-לא דרכים במסגרת מלחמת שבע השנים; זו היתה מלחמה שהתנהלה בין השנים 1756-63 ועיקרה – סכסוך בין קואליציות שמנו מחד את אוסטריה, צרפת, רוסיה, סקסוניה ושבדיה, ומנגד את בריטניה, פרוסיה ונסיכות האנובר, סביב הרצון של בית האבסבורג החזק ששלט באוסטריה להחזיר לעצמו את חבל שלזיה העשיר, לאחר שהפרוסים כבשו אותו; המלחמה התפתחה לסוג של מלחמה עולמית שהתרחשה בכמה יבשות, ולבסוף הקואליציה של בריטניה ופרוסיה ניצחה.

אחת הבעיות הקשות ביותר עמן נאלצו הצבאות להתמודד היה בהובלת התותחים הכבדים, תרתי משמע, שבאותה העת תפחו לממדים משמעותיים ולמשקל של כמה טונות ליחידה. קוניו ראה כיצד היה צורך לא פעם בעשרות סוסים בכדי להעביר את התותחים – מפורקים – ממקום למקום, ומציאת פתרון יעיל לבעיה הפך אצלו לאובססיה.

לאחר שירות ארוך במלחמה הוא חזר לצרפת והתיישב בפריז. הוא הועסק על ידי צבא צרפת  במטרה לחקור ולפתח פתרון מכאני לבעיית התובלה דנן, שלא חדלה מלהטרידו. היו אלו זמנים בהם החלה התפתחות השימוש בקיטור להניע דברים, וכמה וכמה ממציאים פיתחו מנועי קיטור –החל מרעיונות תיאורטיים ועד למודלים שפחות או יותר עבדו. החלק המרתק והמסתורי ביותר בסאגת כלי הרכב הממונע הראשון בא לידי ביטוי עם הצגת דגם מוקטן – ופועל! – של רכב גרירה משולש גלגלים שהונע בקיטור. זה היה ב-23 באוקטובר 1769. ג' יימס ואט הסקוטי, האיש שנחשב אבי מנוע הקיטור, רשם פטנט על מנוע הקיטור שלו ב-29 באפריל באותה השנה, והיה זה דגם משופר שהתבסס על רעיון שלו מ-1765, ובתורו התבסס על מנוע שפותח על ידי תומס ניוקומן כבר ב-1712, שהיה מסובך, מורכב ושונה לא מעט מהפתרון שואט מצא. המנוע של ואט הפך פרקטי ומסחרי רק ב-1776, אז נמכר מנוע ראשון לחברת Carron בלונדון שעסקה בייצור ברזל. ולמה כל חפירת הקיטור ההיסטורית הזו עם התאריכים רלוונטית? עוד מעט…

הדגם של קוניו הלהיב את מהנדסי צבא צרפת שהזמינו מיד שלוש מכונות דומות – כמובן בגודל אמיתי. ה'טרקטור' של קוניו הבטיח יכולת נשיאה של לפחות קנה תותח אחד וגרירה של כמה וכמה טונות, ובכך התיימר להחליף עשרות סוסים. מתישהו בתחילת 1770 (אין תיעוד מדויק) הציג קוניו בגאווה את ה-fardier à vapeur שלו – "משאית הקיטור" – שהיממה את כל מי שנכח באירוע; ה-fardier היה הכינוי לאותן עגלות הסוסים המאסיביות והכבדות ששימשו לגרירת קני התותחים בצבא צרפת, והתבסס עליהן. אל העגלה הכבדה שהיתה במקור עם שני גלגלים התווספה מערכת מנוע הקיטור על הדוד העצום שלה, וגלגל קדמי שיתמוך במשקל הנוסף ויחליף את היצול שהיה מחובר לסוסים.

כלי הרכב המגודל והכבד נבנה בעיקר מברזל ועץ אלון, ובחזיתו היה מיכל ענק שייצר את הקיטור שהניע שתי בוכנות. אלו הניעו עם מוטות דחיף גלגל שיניים שחובר לגלגל הקדמי היחיד, והתוצאה הגיעה למהירות נסיעה מרבית של כ-3.5 קמ"ש והיא עשתה זאת במשך 15 דקות ברצף – עד שנדרש מילוי מחודש של עצים לבעירה. התגובות היו מפילות לסתות, מאחר ומעולם לא נראתה "כרכרת סוסים" ללא סוסים שנעה בכוחות עצמה, שורקת בקול וחורקת למרחוק – ועוד מובילה וגוררת משקלים מכובדים. נחזור לרגע לתאריכים; שימו לב: שש שנים לפני שמנועו של ג'יימס ואט עבר משלב הרעיון והמודל למשהו פרקטי ועובד – קוניו כבר ייצר מנוע עובד שהניע רכב. הראשון בעולם.

למרות שהדבר הזה נסע בכוחות עצמו, ולמרות הבעיות והחסרונות שלו שכיום נראות לנו טרמינליות, עודד הצבא את קוניו לבצע עוד מספר נסיעות מבחן ולתכן ייצור המוני יותר של מפלצת הקיטור שלו. נציין שקוניו תכנן – 'על הנייר' – גם גרסה שנועדה להוביל נוסעים, קרי: עם שורות של מקומות ישיבה, כך שגם התואר "הוגה מכונית הנוסעים הראשונה", לא רק "כלי הרכב הממונע הראשון", יכול להירשם על שמו…

אבל הפיסיקה חשבה אחרת, וגם הגורל; הרכב התברר כמאוד לא יציב, וככל הנראה אף התהפך באחת מנסיעות המבחן שלו. בעיה חמורה בהחלט עבור רכב שמתיימר לצלוח מעברי הרים משובשים ותלולים ולנוע על שטח משובש. גם הסרבול שנבע מהתפעול הלא פשוט ומזמן הפעולה המוגבל, שדרש עצירה מוחלטת לאחר כל רבע שעה בכדי "לתדלק", התברר בכל זאת כבעייתי יותר משנדמה היה. והיה הקש ששבר את גב הגמל, נכון יותר את חומת האבן של כנסייה בפריז; ברכב החלוצי התגלתה פאדיחה קלה של הממציא: קוניו שכח פרט לא ממש שולי בהמצאתו: בלמים. כן, מסתבר שהממציא המפוזר כלל לא התייחס לקטע הזה של עצירה בבניית אב-הטיפוס שלו, ככל הנראה מאחר והג'וב הזה היה נתון ברובו לסוסים שגררו את העגלות באותן הימים. במהלך 1771, במסגרת הבחינה האחרונה של הרכב הכבד, זה קרה וה-fardier à vapeur נכנס בחומת אבן של כנסייה, מבקיע בה פתח מרשים. כך נפל בחלקו של קוניו הכבוד לא רק להמציא את כלי הרכב הממונע הראשון אלא גם להיות האחראי לתאונת הדרכים הראשונה, ואף להיות הראשון שנעצר בשל כך ומושלך לכלא. בעקבות אלו איבד הצבא עניין בפרויקט והניסויים – והתקצוב – פסקו.

למרות זאת, לואי ה-15, מלך צרפת, כל כך התרשם מההמצאה של קוניו, על אף הפאדיחות, עד שדרש שקוניו ישוחרר מיד מהכלא ואף תשולם לו פנסיה חודשית שתאפשר קיום מכובד לטובת המשך יצירתיות והמצאות לטובת האומה על ידי המהנדס המקורי.

מאחר, וכאמור, מעט ידוע על כל העלילה – בעיקר בגלל המהפכה הצרפתית שהחלה ב-1789 ובמהלכה הושמדו ונעלמו אינספור מסמכים, עבודות מחקר, ספרים והמצאות, לא ברור עד היום כיצד הגיע קוניו לייצור המצאתו ומה היה התהליך הוביל לכך. עם פרוץ המהפכה בוטלה הפנסיה של קוניו והוא נמלט לבריסל שבבלגיה, שם חי בעוני עד ערוב ימיו. ממש לפני מותו חידש נפוליון בונפרטה, שליט צרפת באותה העת, את הפנסיה של קוניו והחזירו להתגורר בפריז, שם נפטר בשני לאוקטובר 1804, נשכח וערירי.

כיום נחשב קוניו לא רק לאבי הרכב הממונע אלא גם כמהפכן בתחום פיתוח מנועי הקיטור – מנועים שהובילו למהפכה התעשייתית. התאריכים בהם התרחשו האירועים מעלים סברה מעניינת לפיה זכאי היה קוניו ללא פחות כבוד והערכה מג'יימס ואט, "אבי מנוע הקיטור" המפורסם, ויש אף הסבורים כי הוא הקדים אותו בפיתוח היכולת להפיק כוח פרקטי מאדי מים רותחים. כאמור – רב הנסתר על הגלוי ורוב מוחלט של המידע לגבי תהליך ההמצאה והפיתוח של קוניו אבד, אבל עובדה אחת מכה כיום על שולחן ההיסטוריה: קוניו היה הראשון ליצור מנוע קיטור שעבד באופן מוצלח יחסית והצליח להניע מכונה. והמכונה הזו היתה בדיעבד ל"מכונית" הראשונה. באופן מעורר פליאה שרד ה-fardier à vapeur והוא מוצג כיום ב-Musée des Arts et Métiers בפריז.

בשנת 2010 בנו סטודנטים ממכון הלימודים הגבוה ParisTech יחד עם מתנדבים מכפר הולדתו של קוניו, Void-Vacon, העתק מדויק ופועל של ה-fardier à vapeur והוכיחו שהדבר הזה אכן פעל ונסע בכוחות עצמו (בתמונה בתחילת הכתבה). ב-2014 נבנה העתק נוסף על ידי עובדי מוזיאון הרכב של טמפה ביי בארה"ב, שחזר והוכיח שהקונספט ישים. דגם זה דרש כ-45 דקות בעירת עץ בכדי לייצר די קיטור, ואז הצליח לנוע כמאה מטרים עד למילוי העץ הבא.

שני נסיונות אלו הוכיחו שהמצאתו של קוניו אכן היתה ישימה ושהוא באמת ייצר את כלי רכב הממונע הראשון. היו בהם סוג של סגירת מעגל ומתן הכבוד הראוי לאדם שהלכה למעשה זכאי לתואר "ממציא המכונית", למרות שנשכח וכמעט נעלם מבין דפי ההיסטוריה.