צדק מאוחר

אדולף רוזנברגר; סיפורו של היהודי הגדול ביותר בעולם הרכב שנמחק מבין דפי ההיסטוריה

בני הלאום היהודי אף פעם לא היו מובילים או בולטים במיוחד בעולם הרכב, ב-130 השנים, פחות או יותר, שיש מכוניות. דוגמא נדירה הוא אנדרה סיטרואן, מייסד החברה הקרויה על שמו, אך משום מה מכוניות ופיתוחן לא היו אף פעם שאיפתה של האמא היהודייה עבור ילדיה. אבל היה מקרה אחד בו יהודי היה יסוד ואבן דרך משמעותית וחשובה ביותר, גיבור-על בתחום, ואחד המשפיעים בעולם הרכב – ורובנו כלל לא שמענו אודותיו. הנה סיפורו בקצרה;

בשמיני באפריל, 1900, נולד למשפחת רוזנברגר, משפחה יהודית מכובדת ואמידה בעיר פפורצהים (Pforzheim) שבגרמניה בן, והוריו קראו לו אדולף – בשעתו שם פרטי נפוץ בגרמניה, ועדיין תמים. הילד השובב גדל והפך נער שובב לא פחות, אך גם מוכשר ואמיץ כשד. כשלוש שנים לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה, בהיותו בן 17, התייצב הנער היהודי – שהיה כרוב יהודי גרמניה פטריוט נאמן וגאה – בלשכת הגיוס, ולאחר כמה שבועות הכשרה כבר הפך לטייס קרב. שברי מידע ושמועות מלמדות שהוא לא היה סתם טייס (ולמעשה, מי שטס במטוסים באותה העת לא יכול היה להיות "סתם" טייס…) אלא אייס של ממש, קרי: בעל לא מעט הפלות בשדה הקרב, אותן הספיק לרשום לזכותו במשך קצת יותר משנה בה היה פעיל, עד שהמלחמה הסתיימה. כמו רוב המידע אודותיו כך נמחק גם כל מידע רשמי אודות עברו הצבאי על ידי הנאצים לעתיד לבוא, ובשל כך לא נדע לעולם את עברו הצבאי המלא.

לאחר שצלח את המלחמה הנוראית בחיים חזר אל ביתו, לומד הנדסת מכונות ומפתח במקביל קריירת מירוצי מכוניות, וגם כאן נותרו מעט מאוד עדויות לביצועיו והישגיו, אך מהמעט שידוע קל לצייר תמונה של כוכב אמיתי ונהג כישרוני בהחלט, שאלמלא היה יהודי לבטח היה נזכר באופן בולט ושונה לגמרי; מעדויות שלו, כפי שסיפר לילדיו מאוחר יותר, ומשברי מידע שנמצאו לאחר מלחה"ע (כולל כמה גביעים), מסתבר שאדולף רוזנברגר היה נהג מצליח ביותר בשנות ה-20 שנהג עבור בנץ (מתוצרת חברת קרל בנץ ובנו) ומרצדס (שמות המכוניות שיוצרו אז על ידי דיימלר) – ואח"כ עבור מרצדס-בנץ (שהוקמה ב-1926 לאחר איחוד שתי החברות) ובין היתר ידוע שניצח (לפחות) שני מירוצים במסלולי אווס (Avus) הידוע לשמצה ושטוטגרט (שניהם בגרמניה) במסגרת אליפות העולם (!) בשנים 1924-5 ושלושה מירוצי טיפוס הרים במסגרת אליפות אירופה שהיו בשעתו גולת הכותרת בתחום. במהלך מירוץ הגראן-פרי הגרמני של 1926 תועד כמעורב בתאונה קטלנית בה נהרגו שלושה אנשי מנהלה ומדידות זמנים ובה הוא ניצל במזל נדיר ממוות. אין ספק שרוזנברגר השתתף במירוצים רבים נוספים, אך העלמת כל ראייה הקשורה בשמו מחקה אותו מהתחום ביסודיות גרמנית אופיינית, קרי: גם מרישומי כל יצרניות הרכב הרלוונטיות בשעתו.

דרך עולם המירוצים והמכוניות בהן התחרה הכיר רוזנברגר את פרדיננד פורשה, מהנדס בדיימלר בנץ באותה העת, והם התיידדו. יחד רקמו תוכניות, שכן פורשה שאף לגדולות וחיפש דרך לצאת לעצמאות. התוכנית של צמד החברים הפכה מהר מאוד מרעיון למציאות, ובתחילת 1930 הקימו פרדיננד פורשה, חתנו אנטון פייך ואדולף רוזנברגר את Porsche GmbH, עם הון ראשוני שחלקו הגיע מרוזנברגר. האחרון היה למנהל הכספים והמנהל העסקי של החברה, ופורשה וחתנו נתנו דרור לגאונותם המכאנית ויכלו להתמקד בעיקר בעשייה. יתרה מכך, כפי שהעידו קרוביו לאחר מותו – רוזנברגר היה גם שותף פעיל בתכנון ובנית מכוניות, בעיקר הודות לרקע שלו כמהנדס מכונות בהכשרתו ובעיקר הודות לניסיונו כטייס ולאחר מכן כנהג מירוצים; בניגוד לשני השותפים האחרים היה לו ניסיון מרשים על ממסלולי המירוצים. החיבור לרוזנברג היה אם כן מושלם עבור פורשה ופייך, שכן רוזנברגר לא רק היה כיס עמוק ומנהל מוכשר – הוא היה "תותח" מוטורי אמיתי שהבין היטב במה מדובר ועל מה הולך הכסף.

ההצלחה הגיעה כמעט בן לילה; רוזנברגר הממולח השיג לפורשה לא מעט חוזים והסכמי אספקה עבור תעשיית הרכב, כאשר השיא היה תכנון, ייצור ואספקת מכוניות המירוץ המיתולוגיות של אוטו-אוניון שכתשו את מתחריהן על מסלולי המירוץ מאותן השנים ואילך. אבל, בתוך תנופת ההצלחה נקטעה זו הפרטית של רוזנברגר; ב-1935 כבר היו הנאצים בשלטון והיהודים בגרמניה הפכו לנרדפים, כאשר עוד ועוד חוקים מגבילים הצרו את צעדיהם. אנטון פייך הצטרף כבר ב-1933 למפלגה הנאצית באוסטריה, ופרדיננד פורשה רקם קשרים במפלגה הנאצית בגרמניה, והפך חבר רשמי בה ב-1937. לרוזנברגר היו לפחות 10% ממניות החברה כאשר נאלץ במהלך 1935 להעבירן באורח שאינו ברור עד היום לבנו של שותפו פורשה – פרי (Ferry). זמן קצר לאחר מכן הוא נעצר על ידי הנאצים ונאסר במחנה הריכוז Kislau שיועד בעיקר למתנגדי משטר פוליטיים, אנשי רוח ועסקים, שרובם ככולם נרצחו בו במסגרת הטיהורים הראשונים של היטלר.

רוזנברג הצליח באורך פלא להשתחרר ממכלא תוך זמן קצר ועוד באותו היום נמלט לפריז. ככל הנראה היה זה חברו האוסטרי הברון Hans Veyder Mahlberg שמונה כמחליפו בפורשה, ששיחד כמה אנשי גסטפו במתקן, וכך הצליח להימלט בעור שיניו. אותו מאהלברג עזר גם זמן קצר לאחר מכן להוריו של רוזנברגר להימלט מגרמניה. ב-1939 היגר שוב – הפעם לקליפורניה בארה"ב, ושם שינה שמו לאלן רוברט (Alan Arthur Robert) והחל לעשות חיל בעסקים – רובם בתחום הרכב, באמצעות סוכנויות רכב ומעורבות בספורט המוטורי בחוף המערבי. לקראת סוף המלחמה, ב-1944, קיבל רוזנברגר אזרחות אמריקאית.

מיד לאחר המלחמה, לאחר שפורשה כבר הוקמה בגלגולה השלישי (לאחר פרישת רוזנברגר וקבלת החוזה לפיתוח מכוניות, טרקטורים וכלי רכב צבאיים עבור הנאצים הוקמה חברה חדשה, ולאחר המלחמה וחזרתו של פורשה מהכלא בצרפת הוקמה החברה בשלישית – הפעם כיצרנית מכוניות הספורט המוכרת כיום – תמיד תחת אותה הבעלות), תבע רוזנברגר את חלקו בחברה. משפחות פורשה ופייך כבר היו בעלות ממון, קשרים ענפים ובעיקר – ללא שום מסמכים "מרשיעים" המוכיחים קשר כלשהו לשותפם היהודי לשעבר, ותביעותיו נדחו הלכה למעשה, באמצעות פשרה מביכה שנקבעה על ידי בית המשפט הגרמני ושהסתכמה בסכום מביך לא פחות. תחילה התנהלה החברה כאילו שהיא עומדת להכיר ב"טעות" שנעשתה בימי הרייך ובחלקו של השותף המייסד בחברה, אך מהר מאוד התברר שהיתה זו שיטת התשה שנועדה לשבור את רוזנברגר ולהותירו חסר כל קשר או מניות בחברה שצמחה מהר מאוד לכדי קונצרן מצליח, מעורב לכל אורך הדרך עמוק במשטר הגרמני.

רוזנברגר החליט לשמור על בריאותו ולמחוק את עברו הגרמני – בכלל זה היותו אחד ממייסדי יצרנית רכב שהפכה לסמל הצלחה גרמני ועם השנים ליצרנית מכוניות הספורט המצליחה – והרווחית – בעולם. הוא חי חיים אנונימיים יחסית בארה"ב תחת שמו החדש, והלך לעולמו כאדם אמיד בביתו שבלוס אנג'לס, בסוף 1967.

תחקיר טלוויזיה גרמני מ-2017 חשף את סיפורו ועורר עניין רב ולא מעט זעם בגרמניה, בעיקר נגד פורשה ויורשי הקונצרן, שבינתיים כלל גם חלקים מפולקסווגן. רוב התחקיר התבסס על עדויות של בני משפחתו של רוזנברגר ומעט מסמכים שהוא הצליח להביא עימו לארה"ב. למשפחות פורשה ופייך זה לא הפריע יותר מדי ותגובותיהם של בכירי החברה היו מגומגמות, לא פעם סותרות וכבני הדור השני והשלישי לסאגה הן כללו לא מעט "לא יודעים" ו"לא זוכרים" או "לא היינו מעורבים". ב-2019 עלתה תוכנית נוספת בנושא בטלוויזיה הגרמנית במהלכה נחשפו עוד קצת פרטים אודות עברו המרשים של רוזנברגר – הן כטייס, הן כנהג מירוצים והן כמייסד-שותף בפורשה, אך ללא תוצאות כלשהן שיכלו לעשות עימו חסד וצדק. במסגרת התוכנית ליוו יוצריה את אחייניתו של רוזנברגר – סנדרה אסלינגר – בביקור במוזיאון פורשה שבשטוטגרט, שם התעמתה מול המצלמות עם מנהל המוזיאון שהסכים להציג במוזיאון "כל ראייה שתובא בפניו בהקשר לפועלו של מר רוזנברגר בפורשה". האחיינית אמרה כי היא מעדיפה שלא למסור את אותן מעט הראיות לידי המוזיאון, ושמן הראוי שהן תישארנה בידי המשפחה שתוכל להציגם באופן שהיא תראה לנכון, תחת שליטה שלה.

ההיסטוריה הרשמית של פורשה לא מזכירה ולו ברמז את עברה האפל בימי המשטר הנאצי בגרמניה, החל מזריקת המייסד היהודי לאשפתות ועבור בהעבדת אלפי עובדי כפייה במפעלי החברה הצומחת, שעשתה את עיקר הונה במהלך המלחמה באמצעות ייצור רכיבים שונים עבור הצבא הנאצי. אבל כל אלו לא הצליחו להעלים לגמרי את סיפורו של אדולף רוזנברגר היהודי, שלמרות היעדר הרוב המוחלט של העדויות, המסמכים והתמונות הרלוונטיות, סיפורו לא נעלם לגמרי ובטח לא ישנה את המציאות.