סיפורה של הרולס-רויס של המכוניות

את בסיס תהילתה חסרת התקדים חייבת רולס רויס למכונית אחת, בעיקר; איך הפכה ה-Silver Gohst לכל מה שמקושר למותג העילית המפורסם בעולם הרכב?

ב-4 במאי, 1904, בשעת בין ערביים, נכנסו שני ג'נטלמנים אל אולם התה המהודר של מלון מידלנד במנצ'סטר, ועמדו לשנות את העולם; צ'ארלס סטיוארט רולס, 'פריק' טכנולוגיה ומכוניות בריטי ממוצא מיוחס, עסק בין השאר בייבוא מכוניות מצרפת לבריטניה. פרדריק ג'ונסון הנרי רויס היה בעליו של מפעל שעסק בייצור מנופים ומנועים חשמליים. שני האדונים ניהלו שיחה ממושכת שבסופה נלחצו ידיים, נחתם הסכם בראשי פרקים, ואגדה אלמותית נולדה.

תחילת הסיפור במפח נפש; כמו לא מעט בעלי אמצעים באותה העת הוא היה הנרי רויס בעליה של מכונית יקרה ואיכותית – דה-קאוויל צרפתייה, אחת המשובחות בשוק בשעתו. רויס לא שבע ממנה נחת והוא שיפר ועדכן אותה בכדי שתתאים לדרישותיו, והצליח להפוך את המכונית הצרפתייה הטובה לטובה עוד יותר. צ'ארלס רולס היה אף הוא בעליה של דה-קאוויל, בעיקר בגלל שהוא היה היבואן שלה לאנגליה. גם הוא חשב שלמרות שזו היתה מכונה איכותית, היה לא מעט מה לשפר בה. הוא שמע אודות הטיפול המוצלח אותו ביצע הנרי רויס בדה-קאוויל שלו, וביקש – וקיבל – נסיעת התרשמות על המוצר המשופר. הוא כה התרשם לאחר הנסיעה עד שהחליט לעשות מעשה, קבע את הפגישה האמורה, ויחד החליטו רולס ורויס לצאת לדרך משותפת ולייצר את המכונית הטובה בעולם.

רולס הביא את רוב הכסף, ורויס את היכולות המכאניות יוצאות הדופן שלו, שלוו בפדנטיות כמעט חולנית שבסופו של דבר התבררה כמשתלמת. החברה שהקימו שיפרה בתחילה מכוניות דה-קאוויל ושיווקה אותן כמשופרות, אבל מהר מאוד החלו בפיתוח מכונית משלהם, מן המסד; כבר בסוף אותה השנה (1904) הופיעה במגזין הרכב הבריטי AutoCar (כן, הקיים עד היום…) מודעה שפרסמה בענווה ראויה לציון את "ה-10HP – המכונית השקטה-במיוחד של רולס ורויס". ב-1905 ניצח רולס, נוהג ב-10HP, את מרוץ ה'תוריסט טרופי' באי מאן. המכונית נסעה במהירות ממוצעת של למעלה מ-60 קמ"ש – הישג חסר תקדים באותה העת, ושם המותג החל להתפרסם ברבים.

הרולס-רויס 10HP היתה ככל הנראה המכונה הטובה ביותר על גלגלים שניתן היה לרכוש באותה העת, אבל עם בסה"כ 16 יחידות שיוצרו בעבודת יד מוקפדת במשך שנתיים שמה התפרסם עדיין לאט מדי. באותם הימים, כזכור, כולם ייצרו מכוניות שנתפרו בתפירת עילית, והתחרות התמקדה בעיקר בפלח השוק העליון, לכן היא היתה עזה. רולס ורויס הבינו שכדי לבלוט מעל כולם הם יצטרכו להציע יצירה שתקבע את הסטנדרט בתחום, וללא עוררין.

רויס החל לתכנן את "המכונית הטובה בעולם" מן המסד, תוך יישום לקחים מאותו המרוץ המפרך, יחד עם בחינת תקלות ונקודות תורפה במכוניות אותן כבר ייצר, כמו גם במכוניות משובחות מתוצרת מתחרה. בסיס גישתו היה "יותר"; הוא העדיף תמיד להשתמש בעוד חיזוק או שניים לקורות מעבר למה שמהנדסיו קבעו; לצקת את בלוק המנוע עבה בעוד כמה מ"מ, ולהשתמש במסבים כפולים או משולשים – גם כאשר לא היה צורך טכני או הנדסי לכך. הכל היה גדול, עבה, חזק ואיכותי יותר.

השם הרשמי נקבע ל-40/50 HP, בשל שיטת חישוב הספק מסובכת שהיתה נהוגה באותה העת והיתה קשורה לגובה המס שהיה על רוכש המכונית לשלם, אבל יצירת מופת קיבלה במהרה את הכינוי Silver Ghost, כינוי שהפך מהר מאוד הזמן לשמה הרשמי. הסטנדרט על-פיו נבנתה אותה 'סילבר גוסט' היסטורית הפך לסטנדרט קבוע אצל רולס-רויס: "כל מכונית אותה נייצר תהיה הטובה בעולם". ללקוחותיו הפוטנציאליים הבטיח כי הרעש היחיד אותו ישמעו בעת הנסיעה יהיה תקתוק השעון… נושא השתקת המנועים לא סתם העסיק את הנרי רויס, והשקט היה אחד המאיצים המשמעותיים להשגת האיכות המרשימה שאפיינה את המותג. עוד מאז תכנן את מנועו הראשון, היה רויס טרוד לא מעט מנושא הרעש, ולא בכדי; הוא האמין שאם מכוניות תמשכנה להרעיש עולמות ולזעזע את כל הסובבים אותן ברעשי הפיצוץ והחריקות שליוו את נסיעתן, הציבור יתקשה לקבל אמצעי תחבורה חלופי מודרני זה בברכה. יש לזכור כי באותה העת עדיין שלטו סוסים וכרכרות בדרכים. הוא כמובן צדק. באותם ימים, למרבה הפליאה, המכונית לא היתה ממש פופולארית בקרב רוב מעמד האצולה בבריטניה, בכלל זה בבית המלוכה. המלכה ויקטוריה ניסתה בכל כוחה למנוע את "התפשטות המגפה המנועית", בעיקר מהסיבה שמכונות הרועשות והמעשנות האלו הפחידו את הסוסים האהובים שלה שמשכו את כרכרותיה. צ'ארלס רולס נלחם בנחישות במגמה המטרידה הזו, משלב סובלנות, יחסי ציבור מתוחכמים ואף עימותים משפטיים, בכדי לקדם ולעזור לתחום הרכב להתרומם באנגליה. באחד המקרים אף נזעק למנוע חקיקת חוק אותו יזם הרוזן מקווינסברי, שניסה לקבוע כי "מותר לירות בכל נהג רכב המפחיד מי מהנוסעים או הסוסים המשתמשים בדרך"… למרבה המזל, נחל רולס הצלחה.

ונאמן לגישתו זו, תכנן את לב יצירת ה-Silver Ghost – המנוע. לאחר מספר ניסיונות שלא עמדו בציפיות של הנרי רויס (שריסק כל מנוע עם פטיש לאחר שבחן אותו על מתקן מיוחד ולא שבע נחת מפעולתו…) נבחרה תצורת מנוע של שש בוכנות בנפח 7,036 סמ"ק שנחרטו בשתי יחידות של שלוש בוכנות כל אחת, עם דפנות בעובי כפול ביחס למנועי רולס-רויס קודמים, ופי שלוש ויותר ביחס למקובל אצל רוב מנועי המכוניות באותה העת. גל הארכובה ישב בתוך לא פחות משבעה מסבים עם מערכת גירוז אוטומטית, כאשר צמד המסבים במרכז גל הארכובה היו בקוטר ובעובי כפולים משל היתר. החלוקה לשתי יחידות נפרדות שחוברו במרכזן, עובי דפנות המנוע, מסתו העצומה יחד עם ריבוי המסבים, תרמו את שלהם לחלקות הפעולה ולשקט המופתי חסרות התקדים של המנוע, מה שאכן הפך לסימן ההיכר הבולט ביותר של מנועי החברה מכאן והלאה. בדיוק מה שהנרי רויס רצה.

אבל זו לא היתה רק יחידה מכאנית שקטה; בכל ראש מנוע הותקנו שני מצתים וכל הצנרת שהובילה דלק או חשמל היתה כפולה ואף משולשת בקוטרה מהמקובל – ומהנדרש. המבנה המאסיבי בהקצנה אפשר הספק גבוה בסל"ד נמוך מאוד (48 כ"ס ב-1,250 סל"ד ו-80 כ"ס מרביים חסרי תקדים ב-2,250 סל"ד), מה שתורגם בפועל להמון כוח שהתקבלו בדממה וללא דרמות, ולאמינות חסרת תחרות, כפי שהתברר עם השנים (ועד היום; כל דגמי ה- Silver Ghost של נהרסו מסיבות שונות עדיין נוסעים!). מגנטו – מנגנון המייצר חשמל באמצעות סיבוב מכאני – היה אחראי להצתה ולאספקת החשמל במכונית, והוא היה אחד הראשונים להופיע במכונית סדרתית, לאחר שבאותה העת הוא אפיין בעיקר כלי טייס (כולל מנועי ה-Maibach המפורסמים שהניעו את ספינות האוויר של פרדיננד פון צפלין הגרמני) …ומכוניות מרוץ. המגנטו אפשר תאורה מבוססת חשמל במקום מבוססת אצטילן או שמן פרפין, שהיתה כמובן רבת עוצמה ויעילה פי כמה.

במרץ 1907 העמידה רולס-רויס את ה-40/50 HP, היא ה-Silver Ghost לבחינה לרשות עדת עיתונאים – מהלך נוסף שהיה חריג באותה העת ובמידה רבה הקדים את זמנו. התגובות הנלהבות כללו לא פעם את צירוף המילים "הטובה בעולם" והן היוו קונצנזוס שפרסם את המותג כמעט בן לילה והפך לשם הנרדף שלו.

ה-Silver Ghost היתה כה מוצלחת ואיכותית עד שכמעט ולא נדרשו עדכונים ושיפורים במהלך כמעט שני העשורים בהם הוצעה לעשירי העולם; היא יוצרה על אותו הבסיס עד 1926 – דגם הרולס-רויס שיוצר הכי הרבה שנים. בסה"כ יוצרה ה- Silver Ghost 7,874 פעמים, מתוכן 1,701 יחידות במפעל שרולס-רויס הקימה בספרינגפילד, מסצ'וסטס, ארה"ב, לשיווק בשוק האמריקאי. מחיר ה-Silver Ghost החל בשווה ערך לכ-200,000$ של ימינו, והגיע גם לכפול ויותר – תלוי בסוג המרכב, ומי בנה אותו; כמקובל באותה העת נמכרו מכוניות רבות – בעיקר מכוניות יוקרה – כמנוע עם שלדה, כאשר בוני מרכבים מתמחים בנו את המרכב לפי גחמות – ותקציב – הלקוח.

ב-1925 השיקה רולס-רויס את ה-Phantom הראשונה, ממשיכת דרכה של ה-Silver Ghost ואגדה בהתהוות בזכות עצמה, על בסיס הסטנדרט שקבעה אמה הכרונולוגית, המכונית שלא רק זכתה בצדק בתואר 'הטובה בעולם' – היא גם בנתה הלכה למעשה את השם של מותג הרכב שנחשב על ידי רבים עד היום לסמל לאיכות חסרת פשרות, לא רק בעולם הרכב – אלא כשם נרדף לכך בכל תחום שהוא. ה-Silver Ghost היתה הרולס-רויס של המכוניות, ללא ספק.