סיפורה של המכונית היקרה בהיסטוריה

אמנם לא מכונית ליסינג, אך בהחלט רכב חברה: סיפורה של המכונית היקרה בהיסטוריה. במהלך כמה שעות, החל משעות הבוקר המוקדמות של ה-5 למאי 2022, נחתו 10 מטוסי מנהלים בשדה התעופה הבי"ל של שטוטגרט. מכל מטוס נאסף נוסע והובל אל מוזיאון מרצדס הממוקם ברובע באד קאנשטאדט בעיר. תחת מעטה חשאיות התקבצו  במוזיאון 10 אספני מכוניות קלאסיות "כבדים" שנבחרו בקפידה על ידי בית המכירות הקנדי RM Sotheby's, העסק המוביל בעולם למכירת מכוניות קלאסיות ואספנות. הקנדים קיבלו משימה מיוחדת: מציאת 10 קונים פוטנציאליים למרצדס-בנץ 300 SLR ‘Uhlenhaut’ coupé, שהיו לא רק עשירים מספיק בכדי להוציא את סכום העתק שביקשו במרצדס (מחיר התחלתי של 70 מיליון דולר…), אלא גם בעלי יכולת ורצון לשמר את היצירה הייחודית ברמה שלא תרד מהיחס שקיבלה אצל מרצדס. על הקונה היה להבטיח שלא ימכור את המכונית לצד שלישי, זאת אומרת – רק הקונים עצמם יהיו נוכחים בעת המכירה.

תזכורת: 7 מתוך 10 המכוניות היקרות אי-פעם להימכר במכירה פומבית היו מתוצרת פרארי (שלוש הנותרות הן מרצדס מ-1954, אסטון מרטין מ-1956 ודווזנברג מ-1935). היקרה שבהן נמכרה ב-2018 בקצת יותר מ-48 מיליון דולר (250 GTO מ-1962; ב-2023, לאחר התרחשות סיפורנו, נמכרה עוד 250 GTO ב-51.7 מיליון דולר…). שלא במכירות פומביות, בעסקאות שקשה יותר לקבל את פרטיהן, היתה זו ככל הנראה פרארי 250 GTO, שוב, שעברה ידיים במכירה פרטית בעבור כ-70 מיליון דולר, גם היא ב-2018.

במהלך ארוחת הצהריים, כאשר הכלה הכסופה עומדת לצד הסועדים, הוחל במכירה שבסופה דפק סוחר מכוניות האספנות השוויצרי לוקאס הוני שניהל את המכירה, על השולחן, לאחר שטייקון החלפים והאביזרים לרכב האמריקאי דייויד מקנייל הציע את ההצעה האחרונה: 142 מיליון דולר. המחיר הגבוה אי-פעם, ובפער עצום, שהוצע עבור מכונית.

לרודולף אוהלנהאוט (Rudolf Uhlenhaut) היתה קריירה מרשימה במרצדס. הוא החל את דרכו בשנות ה-30' כ"מוח" מאחורי מכוניות המרוץ שכונו בדיעבד "חיצי הכסף" (Silberpfeil בגרמנית) ושהפכו את מרוצי הגראנד-פרי למשעממים בשל שליטת מרצדס בהם. מאחורי מיזם מכוניות-העל הגרמניות עמדה הממשלה הנאצית שרצתה להפגין את העליונות המכאנית של תעשיית הרכב הגרמנית, והדרך בה בחרה היתה על מסלולי המרוצים. תוך מתן חסות ומימון לשתי יצרניות – אוטו אוניון (בה הפרויקט הובל על ידי פרדיננד פורשה) ומרצדס בנץ, שלמעשה גם התחרו ביניהן, נולדו יצירות מכאניות שהפער שגילו על המסלול אל מול המתחרות האחרות היה מעורר חמלה ממש; מרצדס ואוטו אוניון ניצחו כמעט בכל מרוץ בו התחרו, ולמתחרות האיטלקיות, הצרפתיות והבריטיות לא היה מענה של ממש. הפער המכאני בין 'חיצי הכסף' לשאר המתחרות היה כה גדול עד שהוא השפיע על כלל תעשיית הרכב – גם לאחר המלחמה – בשל הדחיפה הטכנולוגית העצומה שהוא הוביל. מכוניות מרוץ אלו היו הרבה מעבר לניצחון לאומני במסלול; הן אילצו בסופו של דבר את כולם ליישר קו, מה שקרה לאט לאט רק לאחר המלחמה.

בתחילת שנות ה-50' הצליח אוהלנהאוט לשחזר לפחות חלק מההצלחה מלפני המלחמה, כאשר עמד בראש פרויקט חזרת מרצדס למסלולים (במהלך המלחמה לא היו מירוצי גראנד פרי). הוא היה המוח מאחורי ה-W194 מ-1951, שכונתה 300SL – מכונית מירוץ עם דלתות מתרוממות ("כנפי שחף") שהמשיכה במסורת כתישת מתחרותיה במסלולים והיתה הבסיס ליצירת ה-W198 – גרסת הכביש שלה, שכונתה אף היא 300SL והפכה לאחת מאגדות הרכב המפורסמות ביותר אי-פעם. ממשיכת דרכה של ה-W194 – ה-W196 S שכונתה 300 SLR – תוכננה אף היא על ידי רודולף אוהלנהאוט לקראת עונת 1955 והיא המשיכה את המסורת של מרצדס, כאשר התיאור של סטירלינג מוס הבריטי, מגדולי נהגי המרוץ בכל הזמנים, הסביר היטב במה מדובר: "זו מכונית המרוץ הטובה שיוצרה אי פעם".

אבל אז, ב-11 ביוני אותה השנה, התרחש האסון הנורא ביותר בעולם הספורט המוטורי, במסלול לה-מאן הצרפתי; בזמן שהנהג הפרטי הצרפתי פייר לבק (Pierre Levegh) עקף במהירות גבוהה עם ה-300SLR שלו יגואר D-Type ואוסטין היילי 100S, פגעה מכוניתו בצידי האוסטין וכתוצאה מכך הועפה לגובה רב והיישר אל תוך הקהל, מביאה למותם של 83 צופים ושל לבק עצמו, ולפציעתם של 120 נוספים. מרצדס החליטה בשל האירוע לפרוש לגמרי ממרוצים והאסון הוביל לשינויים רבים בנהלי וחוקי המרוצים באירופה, כאשר חלק מהמדינות אף אסרו על קיום מרוצים בשטחן למשך מספר שנים; בשוויץ, למשל, התמידו בכך עד 2022.

אך עוד קודם לאסון, בשעה שמכוניות ה-300 SLR עוד שעטו על המסלולים, כבר עבדו אוהלנהוט וצוותו על גרסה משופרת, חזקה ומתקדמת יותר, במטרה להמשיך את המסורת, וביתר שאת; זו היתה מכונית קופה (מרכב סגור) שנתפרה (בעיקר) על פי מידותיו של חואן מנואל פאנחיו הארגנטינאי, באותה העת הנהג המוביל של מרצדס ובדיעבד חמש פעמים אלוף העולם. שני אבות טיפוס נבנו והן בהחלט היו ממשיכות דרך ראויות לסדרת חיצי הכסף הוותיקה. שם הדגם, בשלבי הפיתוח, היה 300 SLR Uhlenhaut Coupé, על שם מנהל הפיתוח, ובדיעבד נותר שם זה לתמיד.

על בסיס שלדת מסבך צינורות פלדה אולטרא-קשיחה הולבש מרכב מלוחות אלקטרון – תרכובת מתכת חדשנית – קלה וחזקה במיוחד – העשויה אלומיניום ומגנזיום. בשל כך עמד משקל המכונית על 1,117 ק"ג בלבד, ועם מנוע 3.0 ליטרים מוזרק הדלק שהוציא 310 כ"ס ב-7,400 סל"ד בגרסה ה"בסיסית" היא לא התקשתה לגרד את ה-300 קמ"ש. מערכת ההיגוי, הבלמים והמתלים נלקחו ממכונית המרוץ החד-מושבית של מרצדס – ה-W196 R. הכוונה היתה גם להציעה בגרסה מאובזרת ומפנקת במקצת כמכונית ספורט לנסיעה על כביש ציבורי.

כאמור, האסון של לה-מאן ביוני 1955 עצר הכל. צמד מכוניות-העל מצאו עצמן חסרות שימוש וללא עתיד. הן היו למעשה 'חיצי הכסף' האחרונים, ועם התואר המאוד מכובד הזה האחת אופסנה באחד ממחסני מפעלי מרצדס, ואת השנייה לקח אוהלנהאוט לעצמו, כ"רכב חברה" לשימושו האישי; כסנדלר ההולך יחף, כך גם רודולף אוהלנהאוט מעולם לא היה בעליה של מכונית, ותמיד נסע על מכוניות שהעמידה לרשותו מרצדס. הוא החליט לקחת את הפרויקט האחרון שלו בתחום המרוצים כרכב השירות שלו. הוא הפנים שהמלחמות והנצחונות על המסלול עם יצירות-העל נושאות סמל הכוכב בחזית הפכו לנוסטלגיה, ושמבחינתו הסתיים הפרק המרתק הארוך של חייו באבחה אחת. הוא מצא נחמה באפשרות לנסוע ביומיום ביצירה בה השקיע כה הרבה, ושהיתה בעלת פוטנציאל אמיתי להמשיך במסורת השליטה במסלולים. בכדי להכשירה לנסיעה חוקית בכביש הוסיף אוהלנהאוט דוד משתיק גדול על המפלטים, במטרה לצמצם את רעש מכונות הירייה ולהדחיק את הלהבות שבקעו מצדדיה למשהו מפחיד פחות. אוהלנהאוט נצפה לא פעם טס במהירויות של מעל 250 קמ"ש באוטובנים המהירים של גרמניה ומבצע פניות, גם בתוככי הערים, תוך החלקות וצווחות צמיגים, מפגין שליטה וירטואוזית בחיה הפרועה. במקרה אחד הוא תועד גומע את המרחק ממינכן לשטוטגרט – 220 ק"מ – תוך שעה אחת.

אוהלנהאוט המשיך לעבוד בחברה על מיזמים ופיתוחים מיוחדים עד 1972. הוא נפטר בביתו בשטוטגרט ב-1989.

ה-300SLR Uhlenhaut Coupé השנייה שיוצרה תישאר לעת עתה במוזיאון מרצדס בשטוטגרט, כתזכורת פומבית לתקופה בה כוכבי הכסף שלטו במסלולים.

שאלה מעניינת נותרה באוויר: האם שיא המחיר המטורף ששולם עבור המרצדס הכסופה יישבר אי פעם? יש לי תחושה שלא יחלפו יותר מדי שנים ונדע את התשובה…