מכונית העל הסודית של מרצדס

מרצדס 300SL הפכה לאגדה נוסעת עוד בחייה, וככל שחלפו השנים היא רק גדלה והתעצמה. מכונית הספורט המתקדמת לזמנה הושקה ב-1954 מתבססת על מכונית מרוץ מצליחה, עם דלתות 'כנפי השחף' הייחודיות, שהפכו לסימן ההיכר שלה, ויוצרה עד 1957, אז הוחלפה על ידי גרסת רודסטר פתוחה שיוצרה בתורה עד 1963. צמד אחיות אלו שוות חפירה בפני עצמן, אבל הפעם הנושא הוא המחליפה שלהן. נכון יותר – מכונית העל שתוכננה להחליף אותן כפסגת ההיצע של מרצדס, ובאותה ההזדמנות להפוך גם לטופ שבמכוניות הספורט בעולם. הבעיה היא שרובנו לא שמענו מעולם על המרצדס SLX, יצירה סודית שנותרה כזו, כי היא נקברה עוד בטרם הגיחה אל אוויר העולם. הנה סיפורה בקצרה.

מרצדס 300SL יוצרה בסה"כ ב-3,258 עותקים (1,400 קופה עם דלתות 'כנפי השחף' ו-1,858 רודסטר), אבל רשימת הידוענים הארוכה שהחזיקו אחת, ההצלחות במרוצים והיותה צעצוע יקר במיוחד הפכו מכונית זו לנחשקת ומפורסמת ללא פרופורציות לגודלה ומשמעותה בשוק. כאשר הגיע הזמן למחליפה, לאחר יותר מעשור של ייצור כמעט ללא שינויים, ברור היה שיצרנית הרכב הוותיקה בעולם, ובטח מהנחשבות ביותר, לא יכולה להתייחס לאירוע כאל עוד השקת מכונית חדשה מן המניין; מה גם שהמתחרות לא שקטו על שמריהן ועולם מכוניות הספורט האקזוטיות הלך ופרח, מעניק בעיקר יוקרה ומעמד ליצרניות המתמחות, ואלו היו רובן ככולם איטלקיות ובריטיות.

לפי מיטב המסורת במרצדס נשמר גם פרויקט ממשיכת דרכה של ה-300SL בסודיות מרבית. את הובלת המשימה כבדת המשקל קיבלו צמד המעצבים פול בראק וג'ובאני בטיסטלה. מהמעט שידוע ניתן להסיק שככל הנראה למרצדס לא בער שום דבר, וגם לא היה כיוון חד-משמעי וברור; למעצבים ניתנה יד חופשית, ועצם מתן ההובלה למעצבים ולא למהנדסים מרמזת כי הכוונה היתה ללכת על משהו אמוציונאלי, רגשי והפונה לפני הכל אל הלב ולא אל הראש. כמו מכונית אקזוטית אמיתית.

בארכיוני מרצדס נמצאים איורים ראשונים מהפרויקט ממאי 1962 שמראים משהו שהתבסס עיצובית על ה-300SL. מאוחר יותר הצטרפו גרסאות בעיצובים שונים לגמרי, בכלל זה אף גרסת 'סטיישן' ספורטיבית (shooting-brake), עד שבסתיו 1965 נוצרה סקיצה אחרונה של המכונית – שמה כבר נקבע ל-SLX – וזה כבר היה משהו אחר לגמרי; באביב 1966 עמד על גלגליו דגם מעץ בגודל אמיתי לעיון בכירי הקונצרן, שלאחר מתן האור הירוק עבר לשלב בחינות ושיפורים במנהרת רוח. התכנון היה של מכונית ספורט נמוכה במיוחד, אווירודינמית ללא תחרות ועם מנוע מרכזי שיוריד את מרכז הכובד הכי נמוך שאפשר – לטובת אחיזה והתנהגות כביש מעולות. נזכיר כי מכונית הקונספט למבורגיני P400 שהוצגה כשנה קודם לכן, וממנה התפתחה המיורה (Miura, שהושקה ב-1966) – מכונית העל הראשונה ועם מנוע מרכזי – השפיע ככל הנראה לא רק על העיצוב, אלא בעיקר על התצורה: מיקום המנוע – מרכזי, קרי מאחורי מושבי הנוסעים, שבשעתו היה שיא האקזוטיקה. בעיצוב הוכן מקום למנוע הגדול והחזק ביותר של מרצדס בשעתו: V8 בנפח 6.3 ליטר ששירת תחילה ב-300SEL 6.3 ולאחר מכן ב-600 האגדית. מנוע זה ייצר בגרסתו הרגועה 250 כ"ס ומן הסתם אמור היה להפיק הרבה יותר לכשיחל בשירותו בגוף מכונית הספורט המיועדת.

סוד בתוך הסוד הוא רכישת פורשה 904 Carrera GTS מרוצים על-ידי מרצדס עבור צוות נהגי המבחן שלה, בכדי להפיק את מירב המידע והכלים ממכונית ספורט עם מנוע מרכזי – תחום שמרצדס לא עסקה בו מזה שנים רבות והיתה חסרת ניסיון עדכני בו. צוות נהגי המבחן, בהובלת פריץ נלינגר, סיים את בחנת הפורשה וכמנהג הגרמנית הגיש דו"ח מפורט, מלא וארוך של כל מה שצריך לעשות בכדי להציע ביצועי על במכונית הספורט המיועדת. השלב הבא אמור היה להיות בניית אב טיפוס נוסע – עם מנוע ומכלולים, ולהתחיל בסדרת מבחנים אינטנסיבית עד לצאת עשן לבן מהצמיגים.

ואז הסיפור נגמר; מסיבות שאינן ידועות רשמית עד היום החליטה הנהלת מרצדס לבטל את הפרויקט, ואב הטיפוס נתקע בשלב בו כבר היה מרכב ושלדה – אך עדיין ללא מנוע, תיבת הילוכים ועיצוב הפנים. "פרויקט ה-SLX" נעלם כלעומת שבא, קרי: מבלי שאיש ידע או שמע אודותיו, למעט מעגל מצומצם של יודעי סוד מעורבים. רק ב-2019 חשפה מרצדס את הסוד במסגרת תערוכת מכוניות קלאסיות באסן שבגרמניה, חושפת את היצירה החלולה וחלק קטן מהסודות שמאחוריה. בין היתר התברר שלא מעט רעיונות שהיו אמורים להתקיים ב-SLX נלקחו עבור פרויקט הניסוי שכונה C 111 – מכונית על שבחנה מערכות מתקדמות ותפקדה כמעבדת ניסוי נוסעת עבור מרצדס ובניגוד לראשונה – לא היתה סודית כלל.

אז מה גרם לקברניטי מרצדס לקבל רגליים קרות בהקשר ל-SLX האקזוטית? ככל הנראה היתה זו השמרנות; מידע לא רשמי מתוך מרצדס מלמד שכמה מבכירי ההנהלה חמורי הסבר לא ממש התלהבו מה"עיצוב האיטלקי מדי" מלכתחילה, שהיה רדיקאלי ובוטה לטעמם. גם הרעיון של ייצור מכונית-על עם מנוע מרכזי היה שנוי במחלוקת ונחשב מהפכני ומתקדם יתר על המידה. במרצדס הוחלט, פשוט, לא להשקיע יותר בכיוון של מכוניות ספורט אקזוטיות שפנו אל נישות קטנות, ולהתמקד בעיקר בלימוזינות/משפחתיות, תחום בו מרצדס המשיכה לשאוף להיות מובילה עולמית, ודי הצליחה עם זה. שני מעצבי הרכב שהיו אחראים על הפרויקט נאלצו להמשיך את דרכם בחברה בפיתוח מכוניות עם ארבע דלתות, ארציות ושמרניות בהרבה.

בסופו של דבר מרצדס לא הציגה מחליפה ל-300SL, לבטח לא במישרין, בסטטוס או במעמד שלה. מכונית הספורט הבאה של מרצדס היתה ה-230SL הזולה, הקטנה והחלשה בהרבה, והיא בטח לא היוותה איום על האקזוטיקה האיטלקית והבריטית בשעתו. לא מעט קולות צורמים עלו במטה החברה בדבר הצורך ביורשת והחשיבות של ייצוג בקצה העליון של ליגת מכוניות הספורט עבור מרצדס – אך ללא הואיל. מה היה קורה לעולם הרכב אם מרצדס הגדולה והמשפיעה היתה נכנסת אל נישת מכוניות-העל? אין לדעת, כמובן. אבל על סמך אותו הבזק ניסיון נשכח אפשר רק להעריך בזהירות שיתר יצרניות מכוניות הספורט המסורתיות היו נראות כיום אחרת לגמרי.