מי מכיר את האופנוע שבקיר?…

אופנוע מסתורי שהתגלה במקרה הטריף את חובבי הז'אנר במשך עשורים, ולא בכדי. מה שהתברר לבסוף שמט כמה לסתות…

ב-1968 נתקל קבלן שיפוצים שעבד על בית ישן בפרוור של שיקאגו בקיר לבנים בזמן שחיפש מקור לדליפה בצנרת המים. כאשר פירק את הקיר הוא גילה חדרון זעיר שהספיק בדיוק להכיל אופנוע. נראה היה כי החדרון נבנה סביב לאופנוע ולמידותיו, שכן לא נמצא לו שימוש הגיוני אחר. על מיכל האופנוע היה רשום בבירור השם Traub, שלא אמר לו או לבעל הבית הרבה, שהחליט לאחסנו במחסן שבחצר. 4 שנים מאוחר יותר קנה אותו בחור בשם באד אקינס בעבור כמה מאות דולרים. אותו אקינס היה רוכב וותיק, ובין היתר ביצע פעלולי רכיבה בסרטים עבור כוכב הקולנוע סטיב מק'ווין, והוא צירף את הכלי הלא מוכר לאוסף שלו. שני בעלים נוספים, כולל סטיב מק'ווין עצמו, והאופנוע הגיע ב-1972 אל דייל ולקסלר מצפון קרוליינה. ולקסלר היה משפץ ואספן אופנועים קלאסיים, בעל מוזיאון, חוקר היסטוריית הדו-גלגלים עם דגש על צפון אמריקה ובסה"כ אחד המומחים הגדולים ביבשת לכל מה שזז על 2 גלגלים. הוא נתקל בכלי הלא מוכר עבורו במודעה בעיתון, הסתקרן ומיהר לרכוש אותו, בתקווה שהוא יעשיר את עולמו ואת עולמם של חובבי הז'אנר שביקרו את האוסף המרשים שלו. כאשר האופנוע הגיע למוסך של ולקסלר, הצמוד למוזיאון, הוא החל לחקור כל חלק באופנוע הלא מוכר במטרה לנסות ולגלות פרטים.

בהתחשב בשנת הייצור המוערכת, העשור השני במאה ה-20, התברר ה-Traub כאופנוע-על של ממש, ששם בצל את רוב האופנועים המוכרים מאותה התקופה. הוא נבנה באיכות חסרת פשרות בכל מרכיביו; המנוע הוא יצירת מופת מכאנית של 2 בוכנות בתצורת V בנפח כ-1,300 סמ"ק, וזאת בהשוואה לכ-1,000 סמ"ק, כמקובל באופנועים הגדולים ביותר בתקופה. לפי כל הבדיקות מדובר במנוע מקורי ולא מתוצרת מוכרת. הבוכנות נחרטו בעבודת יד והרינגים (הטבעות היושבות עליהן ודואגות לאטימה בינן לבין הצילינדר) עשויות סגסוגת פלדה לא מוכרת לזמנה. וקסלר נדהם לגלות שבהרכבת כל חלקי הצילינדר זה לזה לא השתמשו באטמים, הוכחה לליטוש והחלקה מושלמים ומשהו בגדר הדמיוני לשעתו. הבלם האחורי כלל מערכת מוטות דחיף מתוחכמת המכפילה את הכוח הלחיצה של הרוכב ובכך מגבירה את כושר הבלימה. תיבת ההילוכים בעלת שלוש מהירויות היא העתיקה ביותר מסוגה המוכרת באופנוע; אופנועים מהתקופה הסתפקו בשני הילוכים לכל היותר. בנוסף, התיבה כללה שני מצבי סרק – בין הילוך 1 ו-2, ובין 2 ו-3. גם המצמד היה משוכלל ומתקדם עם תפעול כפול – ניתן היה להפעילו עם הרגל באמצעות דוושה או ידנית באמצעות ידית משמאל למיכל הדלק. חלקים מתוצרת יצרנים אחרים, כמו המאייד, המגנטו והמושב עזרו להבין ששנת הייצור היתה 1916. וזהו. ואז החלה סאגה שנמשכה עשרות שנים; אינספור פניות אל חברים, מומחים בתחום, מוזיאונים, ואף הפעלת חוקרים פרטיים הניבו כלום ושום דבר. ה-Traub המסתורי הפך לאובססיה של ממש עבור ולקסלר. ולא רק; הוא הפך אצל חובבי האופנועים הקלאסיים בארה"ב וגם ברחבי העולם לאחת תעלומות המסקרנות בהיסטוריית האופנועים.

בתחילת 2022 התרחשה פריצת דרך כאשר כל המידע שנאסף במהלך השנים התחבר סוף סוף לסיפור שלם ברובו, בעיקר הודות ליצירת קשר עם קרובי משפחתו של בונה האופנוע שהעבירו לולקסלר מידע רב; מסתבר שהשם המלא של יוצר האופנוע הוא גוטליב ריצ'ארד טראוב, והוא התגורר רוב חייו מרחק מספר בתים בלבד מהבית בו נמצא האופנוע. הוא נולד ב-1883 למשפחה שהיגרה מגרמניה והתיישבה בשיקאגו, אילינוי, והתפרנס מייצור כלי עבודה מיוחדים עבור יצרניות אופנועים. ככל הנראה בנה בעצמו מן המסד את אופנועו הראשון עוד לפני פרוץ מלחה"ע ה-1. לאחר שובו הביתה מהמלחמה הוא החליט להפוך את אהבתו לאופנועים למרכז חייו ופתח בעיר מגוריו מוסך וחנות אופנועים. מסתבר שלצד תיקון ומכירת אופנועים מתוצרת מגוונת בנה ריצ'ארד טראוב אופנועים שלמים בעצמו, ברמה הגבוהה ביותר, וניסה לפרסם עצמו בכדי להגיע ללקוחות עשירים מספיק. קרוביו מסרו לדייל וקסלר מסמכים רבים וביניהם מכתב שטראוב כתב עוד ב-1907 לעורך מגזין האופנועים Motorcycle Illustrated בו הוא מתאר אופנוע זהה לאופנוע שהחל את כל החקירה, את הליך הבנייה שלו (שערך כשנה) ואת המפרט, כך שככל הנראה טראוב הציע טכנולוגיות דומות עם מכלולים דומים. זה כבר היה בגדר סנסציה בתחום שכן המפרט של האופנוע מ-1916 נחשב היה סופר-מודרני לשעתו, כך שאם היה אופנוע דומה כמעט עשור קודם לכן, זה בגדר כתיבת ההיסטוריה הדו-גלגלית מחדש. תזכורת לשם קבלת הפרופורציות: ב-1907 הציגה הארלי דייוידסון את מנוע ה-V2 הראשון שלה, בנפח 880 סמ"ק, והאופנוע שנשא אותו היה פשוט, איטי וחלש בהרבה מה-Traub. גם המתחרה המרה אינדיאן השיקה את מנוע ה-V2 הסדרתי הראשון שלה ב-1907 וגם הוא היה קטן וחלש יותר (כ-1,000 סמ"ק) והאופנוע שקיבל אותו היה פרימיטיבי ובסיסי ביחס למכלולי ה-Traub. מבדיקות שנעשו עם ה-Traub בעצמו הסתבר שניתן לחצות עמו את קו ה-140 קמ"ש. זה נתון מדהים לתקופה, ובכך נראה כי מדובר היה באופנוע המהיר ביותר שאינו מיועד לשבירת שיאי מהירות מאותה העת. רק לשם ההשוואה אזכיר שאופנוע אינדיאן ממוצע מאותה העת גירד בקושי את ה-60 קמ"ש וההארלי דייוידסון המהיר ביותר ראה 100 וקצת קמ"ש בירידה…

טראוב נפטר אנונימי ב-1952, לוקח עימו לקבר את רוב סודות האופנוע שייצר – בכלל זה כל מה שקשור לטכנולוגיה אותה יישם בבנייה, הדרך בה הגיע אליה, הסיבות להיעדר ייצור סדרתי ולהפסקת פיתוח אופנועים נוספים. עד היום לא ברור כיצד קרה שלאופנוע כה מתקדם ושובר שיאים לא היה המשך והרבה יותר פרסום, ומדוע לא נמצא המימון לייצורו. בשל אותה פנייה למגזין מ-1907 והעובדה שהאופנוע שנמצא בחדרון הוא מ-1916 ניתן לשער שבסה"כ נבנו שני אופנועים, למרות שיש סיכוי סביר שמדובר באותו האופנוע, אך הוא עודכן לאחר המלחמה עם חלק מהמכלולים שהוחלפו בחדשים. לא ידוע על אופנוע נוסף שריצ'ארד טראוב פיתח. טראוב נשאר בתחום, ובמקביל לכלי עבודה ייעודיים לתעשיית האופנועים ולמוסכי אופנועים הוא ייצר גם מתלים ('טלסקופים') בהזמנה אישית עבור משפרי אופנועים ורוכבי מרוצים.

ואיך הגיע האופנוע לאותו החדר הנסתר? זה סיפור בפני עצמו; חוקרים פרטיים הצליחו להגיע אל קרוב משפחה של הבעלים הקודמים של הבית בו נמצא האופנוע. אותו אדם סיפר כי בנו של בעל הבית בתחילת המאה גנב את האופנוע מהמוסך של טראוב לאחר שהאחרון נשלח למלחמה, זמן קצר לפני שהוא עצמו נשלח אל החזית באירופה, והוא הסתיר אותו באמצעות אותה בניית קיר לבנים סביבו לפני יציאתו. אותו צעיר נפל בקרבות, ואביו מלא הצער והבושה החליט לשמר כך את האופנוע לעד, כך קיווה, ולא להחזירו לטראוב תוך חשיפת היות בנו גנב. קרוב המשפחה, שירש את הבית, החליט לא להפר את בקשתו של אבי הגנב שנפל. הבעלים החדשים של הבית הביא את השיפוצניק שנאלץ לפרוץ את אותו החדרון בכדי להגיע לצנרת המים שעברה דרכו.

כיום שוכן האופנוע אחר כבוד במוזיאון Wheels Through Time הממוקם בפתח פארק לאומי גדול למרגלות הרי ה-Blue Ridgh בצפון קרוליינה, זוכה אט אט לכבוד הראוי לו לאחר יותר ממאה שנים בהם איש לא הכיר את היצירה שיכולה היתה לשנות את האופן בו אופנועים התפתחו.