לימוזינת העל של מרצדס משנות ה-60' היתה לא רק חזקה ומהירה מכל רולס-רויס, היא הוצעה גם בגרסה ארוכה הרבה יותר
באמצע שנות ה-50' התקבלה במטה מרצדס ההחלטה להתחיל בפיתוח 'מכונית על' מפוארת, כאשר עיקר המטרה היתה תדמיתית: להוכיח לעולם מה מרצדס יודעת לעשות. נזכיר שמרצדס היתה חלק מתעשיית המלחמה הנאצית, ולא כולם זכרו – או רצו לזכור – את עברה המפואר, והיותה למעשה היצרנית שבמידה רבה חתומה על המונח "מכונית מודרנית". מרצדס היתה עוד ענק תעשייתי גרמני שהתמחה במכונות מלחמה ומשאיות, שחזר אל השוק הפרטי, וזה לא היה פשוט.
חת משתי גרסאות הקופה של ה-600 שיוצרו, שלבסוף הוחלט להוריד מהארסנל
פריץ נלינגר, מנהל הפיתוח במרצדס, היה נחוש להציג מכונית שתהיה מכונית הפאר האולטימטיבית של אותם הימים, קרי: פסגת הטכנולוגיה בתחום והמכונה כי מרשימה שניתן היה להעמיד על ארבעה גלגלים. ב-1960 החלו ניסויים חשאיים עם לא פחות מ-12 אבות טיפוס, כל אחד שונה מרעהו; המכוניות כללו את פסגת הטכנולוגיה והפאר בשעתו: גיר אוטומטי, היגוי כוח, מתלי אוויר, בלמים הידראוליים ועוד.
גרסת ה-LWB הארוכה מבפנים. פאר כמו גם מקום לא חסרו
ב-1963 הוצגה ה-600 תחת שם הסדרה W100 בתערוכת פרנקפורט, גוררת תגובות נלהבות מהציבור ומהעיתונות. המכוניות הוצגו בתצורה "קצרה" – SWB – Short Wheel Base (554 ס"מ אורך, כ-200 רוחב) ובתצורת LWB – Long Short Wheel Base, או בשם המוכר יותר "פולמן", שאורכה היה 624 ס"מ, ושהוצעה גם כ'לנדאולט' עם גג נפתח בחלקו האחורי. לשתי הגרסאות הארוכות היו שש דלתות. המכונית כוונה אל עשירי העולם ומנהיגים חובבי סטייל ופאר, בתחרות בראש ובראשונה מול רולס-רויס.
מרצדס 600 SWB
ה-600 הראשונה סופקה לאדריכל בארה"ב, ומאז יוצרו בעבודת יד עוד 2,676 יחידות, רובן המכריע גרסאות "קצרות". העיתונות – והלקוחות – התלהבו, וקל להבין למה; הגרסה הקצרה שקלה כמעט 2.5 טון (ריקה…) והצליחה להאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 10 שניות בלבד, ולהשיג מהירות מרבית של 205 קמ"ש. צריכת הדלק הממוצעת – כשלושה ק"מ לליטר – לא הטרידה איש, ויחד עם רמות הפאר והאבזור בסטנדרט העליון באותם הימים, אכן התבררה ה-600 כ"לימוזינת-העל האולטימטיבית" דאז, אפופה הרבה מספרים ונתונים חסרי תחרות.
מרצדס 600, גרסת ה-LWB
אגב – נפח המנוע המפורסם המאפיין את רולס-רויס עד היום – 6.75 ליטרים – הוא תגובה ל-600; לרולס-רויס היו עד אז מנועי V8 בנפח 6.2 ליטר, והנפח הגדול יותר של מרצדס – 6.3 ליטר… – יחד עם היומרות ה'חצופות' של הגרמנים, אילצו את הבריטים השמרנים להגיב, וכך הוגדל נפח מנועי האצולה הבריטית באופן שלא ישתמע לשתי פנים. מרצדס הפסידה הון על כל 600 שיוצרה, ולמרות התועלת התדמיתית הופסק הייצור הידני האיטי לבסוף ב-1981. על אף המספרים הנמוכים שיוצרו, הפכה ה-600 לאייקון ולסמל, כמו גם למנטורית להמשך עבור כל מכוניות הפאר שמרצדס ייצרה מאז.
פלישת הויקינגים לאמריקה – הסבב שני ה-Philip תוכננה להיות הוולוו לאמריקה. מסתבר שההיסטוריה חזרה על עצמה. סיפורה של ה"וולוו לאמריקה" שצוידה בכל מה שצריך, אבל...
