בתחילת שנות ה-60' שלך קונצרן קרייזלר צוות מובחר בהנהגת ווירג'יל אקסנר לחסל את הקורבט המוצלחת של שברולט. זה לא צלח, אבל התוצאה היתה מרהיבה
שנות ה-50' של המאה שעברה בארה"ב חייבות לא במעט את קיומם לשברולט קורבט. שהרי, אלמלא נולדה אז אותה אגדה אמריקאית מפיברגלס (1953) מי בכלל היה זוכר שהיו פעם שנות ה-50'?… שברולט קורבט הניבה – אולי יותר מרוב המכוניות שאנו מכירים – הררי מילים, משפטים, מאמרים, ספרים וסרטים. כוכבת אמיתית מלידה. לא ניתן להפריז בחשיבות מכונית הספורט הזו, שהפכה מהר מאוד, עוד בחייה, לחלק מהמורשת והפולקלור האמריקאי, לא פחות מהקאובוי והטנדר המגודל. מכונית שנולדה מתוך כאוס ניהולי, בלי חזון ואג'נדה מוסדרים, תוך שינויים תכנוניים והנדסיים קיצוניים שבוצעו תוך כדי תנועה, עם לא מעט נקודות אור טכנולגיות מעניינות (למשל: מרכב מחומר העתיד 'פיברגלס' בדור הראשון, להורדת המשקל) – היא הצליחה כמעט כנגד כל הסיכויים; עם לא מעט עזרה מאלת המזל, המשיכה אגדת הקורבט לצמוח מדור לדור ולשרוד – תוך הצלחה כמעט רציפה במכירות – עד עצם היום הזה, כאשר אנו עדים כיום כבר לדור השמיני שלה. הקורבט נותרה למעשה "מכונית הספורט האמריקאית האמיתית" היחידה, ללא מתחרות, עד היום. ולא שלא ניסו לחסל אותה. ניסו ועוד איך – עוד כמה שניות תקראו על דוגמא שכזו, אבל יציאתה מכל ניסיון שכזה כשידה על העליונה מוכיח שהנוסחה על פיה היא נולדה ועדיין מיוצרת כנראה עובדת מצויין.
Chevrolet Corvette (1953)
הנסיונות להתחרות בקורבט הולידו לא מעט יצירות מעניינות, לעיתים ביזאריות ולעיתים די מדהימות. כמו למשל הדוגמא האנונימית כמעט שנחשפת כאן, שהיתה הסוכנת החשאית מבית קרייזלר, המתחרה המרה של ג'נרל מוטורס (הבעלים של שברולט, יצרנית הקורבט). פלימות' היתה חברה-בת של קרייזלר, והיא קיבלת ממש עם השקת הקורבט הראשונה ב-1953 משימה שלא ניתן היה לסרב לה: להציג מתחרה לקורבט שתעשה עבודה כפולה: ראשית, תקרע לקורבט את הצורה במכירות. שנית – תעשה לקרייזלר את מה שהקורבט עשתה לג'נרל מוטורס, וביתר שאת לשברולט: תנער את התדמית השמנה, האיטית והמשעממת למדי של המותג. יאללה בלאגאן!!! אבל בשקט…
Virgil Exner
ראש צוות המשימה היה ווירג'יל אקסנר, המעצב הראשי בקונצרן קרייזלר. אקסנר נחשב בארה"ב כאחד ממעצבי הרכב הגדולים בכל הזמנים, ואם נסיר לרגע את חוסר האובייקטיביות של האמריקאים לגביו, ניתן בהחלט להגדירו כאחד הגדולים והמשפיעים באמריקה. האיש היה אחראי לעיצוב לא מעט אגדות מוטוריות אמריקאיות, וחלק ניכר מהצלחתו נבע מהשפעות עיצוב מטוסי קרב על גישתו לעיצוב מכוניות. אקסנר כינס צוות של מומחים רלוונטיים מתוך קרייזלר, בפרט מתוך פלימות', והחל לעבוד. בשו-שו. מודע לגודל המשימה – "הצגת קונספט של מתחרה לקורבט עד תחילת 1960" – הוא שמח לקבל אור ירוק מההנהלה, מה שאולי מקל על הקריאטיביות, אבל די מעיק מבחינת הלחצים והאחריות. המשימה לא הוגדרה במדויק, שכן הקורבט הוצגה כרודסטר (מכונית דו-מושבית פתוחה) ואחר כך הצטרפה גרסת קופה סגורה, כך שמנעד המרכבים מהם יכל לבחור היה רחב למדי – העיקר שיהיה "ספורט". אקסנר החליט ללכת על הקיצון, ובכך למעשה חרץ את גורל הפרויקט. עם השפעה מאגדות מסלול כמו יגואר מודל D ומכונית המירוץ האמריקאית Watson Indy Roadster ברור היה שהעיצוב לא יהיה משהו שניתן יהיה להתעלם ממנו. מהראשונה השאיל את "מייצב הכיוון" העצום מאחור ומהשנייה את המבנה הא-סימטרי, כאשר הוא משלים את החבילה עם נגיעות מקוריות משלו, והתוצאה נראית כאן במלוא הדרה. את השרטוטים והמודל המוקטן מחימר שלחו בקרייזלר בחשאי לסדנת Ghia האיטלקייה הנודעת, שעמלו והרכיבו את אב הטיפוס המצולם כאן לכדי פרט בגודל מלא, נוסע ובועט.
Plymouth XNR (1960)
השם הראשון שנבחר היה Asymetrica – וקל להבין למה – אך כאשר צו האופנה מאותם הימים חייב מעבר לראשי תיבות, קיבלנו את XNR, צירוף האותיות הכי קרוב לשם המעצב… המרכב שיוצר על ידי Ghia הולבש על שלדת פלימות' ואליאנט עממית, וזאת בכדי להוזיל עלויות ייצור בעתיד, והיעדר הגג אפשרו גובה מרבי של פחות מ-110 ס"מ. כאשר האורך הוא כ-4.9 מ' והרוחב 1.8 מ' מתקבלות פרופורציות קיצוניות בהחלט. אב-הטיפוס צוייד במנוע קרייזלר 6-צילינדרי משופר כדבעי שהציע כ-250 סוסים צוהלים – נתון ששברולט הגיעו אליו עם הקורבט רק שנה מאוחר יותר. כמובן שכל המכלולים הרגישים עברו שיפור וחיזוק, במטרה לעמוד בכוחות המנוע, ועל פי הצהרות אנשי פלימות' השיגה ה-XNR מהירות מרבית של 243 קמ"ש. בהחלט מרשים לזמנו.
Plymouth XNR (1960)
גם אקסנר, אבל חשוב עוד יותר – הנהלת קרייזלר – היו מבסוטים עד הגג מהתוצאה, לכשנפרקה מהאוניה שחזרה מאיטליה. תשפטו בעצמכם, ונראלי שיתקבל קונצנזוס נרחב כי מדובר במכונה יוצאת דופן בעיצובה, שללא ספק מעוררת את תשומת הלב הראויה. גם המספרים הבטיחו גדולות ונצורות והפרוייט – הסודי עדיין – נראה כנשק יום הדין שיראה לקורבט מהיכן משתין הקרייזלר.
Plymouth XNR (1960)
אבל, תוך זמן קצר שינתה הנהלת הקונצרן את גישתה מן הקצה אל הקצה; בתוך ה-XNR התחבא קו העיצוב העתידי של קרייזלר, בפרט של פליימות', והוא ראדיקאלי, ויחד עם זאת נקי וזורם יותר מהקו באותם הימים. בקרייזלר נפלו בשעתו בפח הדיסאינפורמציה (כן, היו מלחמות בין היצרניות שלא היו מביישות את שיטות המלחמה הקרה בין הגושים…), על פיה בשברולט ובפורד הולכים על הקטנת המכוניות ועיצוב מוחצן פחות, והגישה של אקסנר – שקנה לעצמו לא מעט תחרות מבית, בעיקר מצד המהנדסים ואנשי השלדות והמרכבים, לא באה להם בטוב. אקסנר פוטר ב-1962 והפרויקט מת איתו. בשפה פשוטה: הנהלת קרייזלר קיבלה רגליים קרות. אב הטיפוס הוצא אל מחוץ לארה"ב בחשאי, מאחר ובקרייזלר רצו לגרוס את היצירה, ובאחד מגלגוליו הוא אף היה בבעלות השאה האיראני, עד שחזר לארה"ב ונרכש בכמיליון דולר ב-2012 על ידי אספן נלהב (ועשיר). נותר לנו רק לנחש מה היה קורה לעולם הרכב האמריקאי, ובפרט לקורבט, אם ה-XNR היתה מבשילה לכדי מכונית סדרתית…
Maverick Sportster◄חלום הפיברגלס שהתעורר למציאות אם יש מכונית שהוצעה כקיט להרכבה עצמית ולמרות זאת ראויה להיכלל אל בין האקזוטיות הנחשקות ביותר, זו ללא ספק ה-Maverick Sportster מתחילת שנות ה-50'. סיפורה של מכונית שונה
