מכונית גדולה מהחיים
לפעמים צריך לדעת איך להבעיר את השוק עם הקמפיין הנכון. בסטודבייקר עשו זאת בענק. סיפורה הנשכח של מכונית גדולה
חברת סטודבייקר (Studebaker) מאינדיאנה, ארה"ב, היתה בסוף שנות ה-20' של המאה הקודמת אחת מיצרניות הרכב הגדולות בארה"ב, עם ייצור שנתי שעמד על כ-180,000 מכוניות. היא גם היתה מהחברות ששרדו את המשבר הכלכלי הנורא בארה"ב, ששיאו היה בקריסת הבורסה ב-1929 – למרות שיצאה מהסיפור בשן ועין, תוך צמצום הייצור ופיטורי אלפי עובדים. זה עדיין היה עדיף על היעלמות, כפי שנגזר על עשרות יצרניות אחרות בארה"ב של אותם הימים. במטה החברה עסקו יומם ולילה ברעיונות כיצד ניתן למכור מכוניות לציבור שלמרבה הצער היה טרוד בפרנסה ובמלחמות הישרדות ופחות בהתלבטויות איזה רכב – לבטח רכב יוקרה – כדאי לרכוש.
Studebaker Model G (1906)
סטודבייקר היתה מיצרניות הרכב הוותיקות והנודעות בארה"ב, עם היסטוריה מרשימה שהחלה ב-1852, עת מיסדו האחים הנרי, קלמנט, ג'והן, פיטר וג'ייקוב לבית סטודבייקר את עסקי ייצור הכרכרות לסוסים של המשפחה לכדי חברה מסודרת, והחלו לעשות חיל; לאחר שהפכו לאחת מיצרניות הכרכרות הגדולות ביבשת נכנסו ב-1902 לעסקי המכוניות – ההיי-טק האולטימטיבי של אותם הימים – ולא סתם: הם עשו זאת עם מכונית חשמלית. ב-1904 החלו לייצר מכוניות מונעות במנועי בנזין ותוך מספר שנים רכשו לעצמם שם מעולה, של יצרני מכוניות איכותיות ואמינות. העסקים פרחו עד לאותו משבר נוראי שהיכה באמריקה (ולא רק), והקריאטיביות נדרשה יותר מתמיד.
באחת מישיבות הנהלת החברה הוחלט על מבצע שיווק ופרסום חדשני ומהפכני במסגרתו תוצג מכונית עתידית – עוד לפני ייצורה – לקהל הרחב, ובאופן שיותיר חותם שלא יישכח. בחדרי חדרים עבדו שם על מכונית העתיד של החברה – הדור הבא של ה-President; זו האחרונה הושקה ב-1926 בתזמון אומלל למדי, בעיקר בהתחשב בטכנולוגיה המתקדמת שיושמה בה, באיכויות הבנייה חסרות התקדים וביכולת להציע מכונית איכותית ביותר במחיר תחרותי. התוכניות כללו מספר סוגי מרכב, כאשר הנחשק מכולם אמור היה להיות מרכב רודסטר יפהפה שהודות – בין היתר – למנוע 6-צילינדרים רב עוצמה אמור היה להכות שוק על ירך את יצרניות מכוניות הפאר של אותם הימים דוגמת קאדילאק, לינקולן, פאקארד, פירס-ארו ועוד בזכות מחיר תחרותי.
כל התוכניות השתבשו באשמת המשבר הכלכלי, ולאחר שקיעת עיקר האבק ותחילת ההתאוששות הוחלט להציע את המכונית בדור חדש ולמעשה להשיקה מחדש.
המבצע המתוכנן היה המהפכני והוא כלל סרט "עלילתי" באורך של יותר מ-9 דקות שבמרכזו כמובן הפרזידנט המיועדת – בגרסת הרודסטר דנן, שכונתה President Four-Seasons roadster. מאחר והטלוויזיה לא היתה ממש נפוצה באותם הימים, הוקרנו סרטי הפרסומות בבתי קולנוע, מול קהל שבוי שהמתין בסבלנות עד לסרט לשמו הגיע מלכתחילה. בחברה הוחלט לייצר דגם מדוייק של המכונית העתידית – אבל גדולה פי שניים וחצי מהמקור. וכך היה.
Studebaker President Four-Seasons roadster
המשימה הוטלה על פול אאומן, ראש מחלקת בניית אבות הטיפוס והמודלים של החברה; אאומן גייס 60 מעובדי החברה, רכש כמויות גדולות של לוחות עצי אורן והחל להכשיר מקום לעבודה מחוץ למפעל הראשי בפאתי העיר סאות' בנד שבאינדיאנה. על גבעה קטנה החל להתרומם שלד, לאחריו מרכב, חיפויים, גלגלים ויתר המכלולים הנראים לעין, כהעתק מדוייק של המכונית האמיתית – רק גדול פי שניים וחצי. בסופו של ההליך, באביב 1930, עמדה מכונית ענקית בחזית המפעל – הגדולה בעולם בשעתו – אשר למרות היותה עשויה בעיקרה עץ ונטולת מנוע ומכלולי הנעה כלשהם נראתה בדיוק כמו ההשראה. אפילו הצביעה בגווני לבן וירוק היתה זהה. הסטודבייקר הגדולה התהדרה באורך כולל של 12.5 מ', גובה של 4.2 מ', רוחב של 4.6 מ' ובסיס הגלגלים שלה (המרחק בין הסרנים) השתרע על פני 8.25 מ'. גלגלי הענק היו בקוטר של קצת יותר משני מטרים והם הונעלו בצמיגים מתוצרת חברת Firestone שיוצרו במיוחד עבורה. החישוקים נוצרו במפעל מלוחות פלדה מכופפים וחישורי צינורות, וכל חישוק (ללא הצמיג!) שקל למעלה מ-270 ק"ג. גם הפנים דמה עד זהות למקור – רק שהיה עשוי עץ במקום עור וריפוד, עם גלגל הגה בקוטר למעלה מ-1.1 מ'. קוטר פנסי החזית היה 85 ס"מ ובסה"כ שקלה כל היצירה 5.5 טון.
הדגם הענק הדהים כל מי שנתקל בו ובמטה החברה לא ידעו נפשם מסיפוק. אנשי השיווק ייצרו סרט פרסומת ארוך ועלילתי – כמקובל באותם הימים – באורך למעלה מ-9 דקות שנקרא “Wild Flowers” והוא הוקרן באינספור בתי קולנוע ברחבי ארה"ב תוך משיכת תשומת לב רבה מהקהל המוקסם. התקשורת חגגה על הסיפור ותמונת הדגם הענק הופיעה על גבי אינספור עיתונים ומגזינים. התגובות היו נלהבות והגימיק בהחלט הוכיח עצמו; סטודבייקר המשיכה לעשות חייל בעסקים, התרחבה, המשיכה להציע מכוניות ואף משאיות עוד שנים ארוכות עד להיעלמותו הסופית של המותג ב-1967 בעקבות מיזוג והשתלטות על ידי חברה העוסקת בציוד חשמלי, לאחר ירידה מתמדת בנתוני המכירות.
ודגם הענק? לאחר שוך ההתלהבות והעברת המסר נותרה יצירת העץ הענקית כאבן שאין לה הופכין בחזית המפעל. עם הזמן החל העץ להתפורר ולהרקיב והמראה המרשים במקור הפך למביך. מאחר ולא ניתן היה להעביר את היצירה למקום אחר והשיפוץ והתחזוקה לא נראו להנהלת החברה ככדאיים, נשלח ביום בהיר אחד, באביב 1936, אחד מעובדי המפעל עם אבוקה מאולתרת טבולה שמן בידו, ובלי הרבה טקס או רשמיות הדליק באמצעותה את המכונית. תוך פחות מחצי שעה היא הפכה לעשן שעלה השמימה וערימת אפר עשנה על הקרקע. וכך, בלי דרמות ורגשנות יתר התפוגג המיזם וחיש מהר הפך לזיכרון עמום עד שנעלם מהזכרון.
סרט הפרסומת המקורי נעלם ונשכח אף הוא במשך עשרות שנים יחד סיפורו של דגם הסטודבייקר President Four-Seasons roadster הענק, עד שעותק בודד שלו נמצא שמקרה לפני שנים ספורות והציף מחדש את העלילה. כיום ניתן לראות רק את הגבעה עליה נבנה ועמד הדגם הענק, באותו המקום בו עמד המפעל, ועליה יער בן 5,000 עצי אורן שנשתלו לאחר שריפת הדגם. היער הוא נקודת ציון בולטת באיזור, ומשמש כאנדרטה מלבלבת למותג רכב ענק שאיננו עוד ולמבצע שיווקי פרסומי ייחודי שכמעט ונשכח
