הכישלון המוצלח ביותר של פיז'ו

כשפיז'ו החליטה שהגיע הזמן להילחם במרצדס, היא עשתה זאת בצנעה, באיפוק ובלי יותר מדי רעש וצלצולים. ה-604 היתה קורבן של מכלול התכונות שהפכו אותה לכה טובה

ב-1935 השיקה פיז'ו הצרפתייה את ה-402. זו היתה מכונית משפחתית גדולה, "מכונית מנהלים" או "סלון", עוד בטרם השתמשו בהגדרה זו למכוניות; ב-1942, בעיצומה של מלחה"ע, הופסק ייצורה לאחר כ-75,000 יחידות. זו היתה ה"פיז'ו הגדולה" האחרונה לעשרות השנים הבאות. לאחר המלחמה החל תור זהב חדש בעולם הרכב, אבל הוא היה שונה מבעבר, עם פחות זהב: הציבור האירופאי בכלל, ובטח הצרפתי, היה רעב למכוניות קומפקטיות, חסכוניות וזולות, ופיזו' התמקדה רק בהן. ולא רק פיז'ו: רנו וסיטרואן הצרפתיות אף הן הציעו בעיקר מכוניות זולות וקטנות, וכך רוב היצרניות האירופאיות. את ה-402 החליפה ב-1955 ה-403, אבל היורשת היתה שונה לגמרי בממדיה הצנומים, בפשטותה ובמחירה התחרותי.

עם השנים ושיפור המצב הכלכלי גברה גם הדרישה למכוניות גדולות יותר; אצל פיז'ו הן תמיד היו משפחתיות: מרווחות יחסית, אבל בסיסיות וזולות ככל הניתן. כן, פיז'ו היתה ללא ספק השמרנית מבין כל יצרניות הרכב הצרפתיות. ובמשך שנים ארוכות. כך החליפה את ה-403 ה-404 הגדולה יותר ב-1960, שבתורה הוחלפה על ידי ה-504 (ב-1968) המרווחת והמתקדמת יותר, וגם הן היו משפחתיות פשוטות. את הגרסאות המאובזרות יותר ניתן היה להגדיר בדחק כ"מכוניות סלון בסיסיות". לא מעבר לכך.

באותה השנה בה הוצגה ה-504 הציגה מרצדס את סדרה W115, מכוניות המוכרות כ-230, 250 ו-280 – למעשה האמא של סדרה E לעתיד לבוא. אלו היו מכוניות משפחתיות מגודלות עם גרסאות מאובזרות שכבר היו על גבול מכוניות הפאר, ולקוח פיז'ו שרצה משהו יוקרתי, מפואר, מרווח ואיכותי יותר מה-504, והיו יותר ויותר כאלו, בחר לא פעם באלטרנטיבה מגרמניה, וזאת למרות שכמעט בכל מבחן דרכים שהשווה בין שתי המכוניות לא נפלה ה-504 מהמרצדס בסעיפי הנוחות, האחיזה ובטח בתמורה למחיר, בצריכת הדלק ובתחזוקה. בדיעבד גם לא בסעיף האמינות. אבל בסטייל לא היה מה להשוות… פטריוטים צרפתיים שרצו משהו יוקרתי יותר מפיז'ו אך התעקשו על תוצרת מקומית יכלו לקפוץ לסוכנות סיטרואן ממול ולצאת עם ה-DS הייחודית והנוחה להפליא. לפיז'ו לא היה מה להציע בליגה הגבוהה יותר, הדרישה למשהו מפואר יותר מ-504 רק התגברה, וקברניטי החברה ראו את זה בבירור. כאשר יצרניות אירופאיות גדולות נוספות שהתמחו במכוניות עממיות החלו להציע מכוניות סלון ויוקרה, בכללן אופל הגרמניה ופורד (באמצעות השלוחות הגרמנית והבריטית שלה), הבינו בפיז'ו שאין ברירה, וב-1970 ניתנה ההוראה לתכנן מכונית סלון מפוארת שתישא את לוגו האריה בחזיתה.

בהתאם למסורת של יצרנית שלא אהבה לקחת סיכונים ו"להתפרע", תוכננה גם מכונית הסלון המיועדת של פיז'ו: שמרנית, ההיפך ממוחצנת בעיצובה, רגועה מכל היבט ועם פוטנציאל התלהבות נמוך עד לא קיים. מתכנני ה-604 – שמה של הסלון המיועדת – קיבלו הוראה לכוון אל נישה מוגדרת של צרכנים: המחפשים מכונית גדולה, איכותית, מרווחת ונוחה – אבל בלי דרמות עיצוביות. כבסיס נלקחה שלדת ה-504 מוצלחת, מה שחסך הון בעלויות הפיתוח. השלדה הוארכה בכ-6 ס"מ כאשר רוב המקום הנוסף הוקדש לטובת רגלי הנוסעים מאחור. במקביל הוארכו גם הדלתות מאחור והתוצאה היתה דרמטית: מרווח עצום לנוסעים, ברמה שמעט מכוניות פאר הציעו באותה העת. אלדו ברוברונה, מעצב-כוכב שעבד אצל פינינפארינה האיטלקייה (עיצב בין היתר מכוניות מתוצרת מזראטי, לאנצ'ה, אלפא רומיאו …ואת ה-504, כולל גרסת הקופה היפהפייה והנדירה שלה) קיבל את המשימה לעצב את ה-604.

התוצאה היתה מפתיעה באיכותה, קונטרסט למראה האנמי וה"יבש". העיצוב השמרני שידר סטייל של איפוק, וכקונטרסט חד החלו להופיע סופרלטיבים כמעט בכל מבחן דרכים שבוצע למכונית; מגזיני הרכב היללו את האיכות שהציעה הפיז'ו 604, בעיקר את הנוחות שיכלה להתחרות ביוקרתיות שבמכוניות הפאר; בליגה שלה – של מכוניות הסלון הגדולות – לא היו לה מתחרות. פיז'ו התכוונה בכלל להתחרות על לב לקוחות סיטרואן בסעיף הנוחות, ומסתבר שכאשר הסטנדרט הוא "סיטרואני" בתחום זה, מגיעים גבוה מאוד…

המושבים המרווחים בעלי האחיזה המעולה יחד עם המתלים המשובחים ורמת הבידוד בפני וויברציות ורעשים הפתיעו שוב ושוב, וכאשר החלו המבחנים ההשוואתיים, בכלל זה מול מרצדס W115 (ומחליפתה, ה-W123), אחד הקטליזטורים להשקת ה-604, סיימה הצרפתייה כמעט תמיד כמנצחת. פה ושם אף הישוו את הגרסאות המאובזרות יותר של ה-604 מול סדרה S החדשה (W126) של מרצדס, והיא לא ביישה את הפירמה…

ה-604 הושקה במרץ 1975 עם מנוע V6 בנפח 2.7 ליטר (2.8, החל מ-1984, מנועים פרי פיתוח משותף עם וולוו ורנו) ומנועי טורבו-דיזל בנפח 2.3 ו-2.5 ליטר עם תג מחיר גבוה יחסית – יקר בכ-8-10% מהמתחרות הישירות ובהן סיטרואן CX, ב.מ.וו 528 ופורד גרנדה 3.0, ובמחיר דומה למרצדס 230 ויגואר XJ6. היו דיבורים בפיז'ו לצייד את ה-604 במנוע V8, פרויקט משותף עם וולוו ורנו, אבל עיכובים וקשיים בתכנון שהעלו את עלויות הפיתוח הביאו לנסיגה מהמיזם, ובפיז'ו לא ששו לרכוש מנועי V8 ממקור חיצוני.

פיז'ו הציעה את ה-604 במשך עשור – בין 1975-85 – ובסה"כ יוצרו קצת יותר מ-150,000 ממנה. נתון מאכזב לא רק עבור יצרנית מאסות כמו פיז'ו, אלא בעיקר ביחס לאיכויות ולפוטנציאל. בשנת הייצור המלאה הראשונה שלה – 1976 – נמכרו יותר מ-36,000 פיזו' 604, לא מעט בזכות התלהבות העיתונות, אך גם בגלל שהנישה אליה כיוונו בפיז'ו אכן ציפתה למכונית שכזו. אבל אז החלו הבעיות; ראשית – צריכת הדלק היתה גבוהה מדי, והיא נבעה בעיקר בגלל יחס הספק/משקל גרוע, מה שהעניק ביצועים "לא משהו"; המנועים היו חלשים – 136-150 כ"ס, תלוי בגרסה – והם נאלצו להתמודד עם קרוב ל-1.5 טון משקל, מה שהוביל לשילוב המבאס של ביצועים רופסים עם בונוס בצורת צריכת דלק מופרזת. גם משבר הדלק השני של שנות ה-70', ב-1979, שהקפיץ את מחירי הדלק באופן דרמטי בשנית באותו העשור לא עשה חסד עם הנוסחה הזו. ואלו היו מנועי הבנזין, החזקים בהיצע. מי שבחר בגרסת הטורבו דיזל (2.3 ליטר) היה אומלל עוד יותר: הוא נאלץ להסתפק ב-80-95 כ"ס, וזו כבר היתה בדיחה פחות משעשעת, בעיקר בסעיף הביצועים. ה-604, על אף היותה איכותית מכל היבט (כולל התנהגות כביש יציבה על גבול הספורטיבית) היתה – בשפה לא מכובסת – "עגלה". מי שממש מיהר בחר משהו אחר.

ב-1979 השיקה פיז'ו את ה-505, שמוצבה אמנם נמוך יותר בהיררכיית היצרנית, אך בפועל היתה מכונית מתקדמת, מרווחת מאוד וזולה משמעותית מהאחות הוותיקה והיוקרתית, והיא היתה עוד מכה ל-604, והפעם מבית. באותה השנה נחתכו מכירות ה-604 בחצי. למרות שעם השנים עלו מחירי המתחרות וה-604 הפכה לתחרותית יותר במחירה – זה לא עזר. הציבור לא קנה את הרעיון של "פיז'ו יוקרתית", ולא משנה כמה טובה היתה ה-604 וכמה גבוה יצאה מכל מבחן במגזינים השונים – היא לא היתה עם הסטייל, התדמית והשם של מתחרותיה מגרמניה ואנגליה. ב-1981 עוד נמכרו כ-7,000 פיזו' 604, ומספר זה המשיך לצנוח מדי שנה באופן דרמטי עד לשנת הייצור האחרונה שלה, 1985, אז יוצרו פחות מ-600 יחידות שחלקן עוד נמכר במהלך 1986. פיז'ו חזרה להציע מכונית סלון יוקרתית רק ב-1989, עם ה-605 שהוגדרה כיורשת ה-604, וזו כבר היתה נוסחה נכונה יותר; במבחן התוצאה היא נמכרה כמעט פי שניים מ-604 במשך העשור בו יוצרה.

פיז'ו 604 במצב טוב היא מחזה נדיר כיום. היא דוגמא לכך שמכונית יכולה להיות מצוינת כמעט בכל מדד, אבל אם אין את התדמית הראויה, את אותו האלמנט שיגרום לבטן להשפיע יותר מהראש בבחירת המכונית – היא נועדה לכישלון. ה-604 תיזכר כמצוינת, אולי כסלון פרימיום הכי מוצלחת של פיז'ו – שלא הצליחה. ניחוש שלי: עוד יבוא יום והיא תזכה להכרה לה היא ראויה. ובצדק. נחיה ונראה.