החלוץ שניסה להמציא את הפנאי – הרבה לפני שהפך ל‘מיינסטרים’
עולם הרכב מלא במכוניות תצוגה ורעיון (קונספט) שלא הבשילו לכדי ייצור, ונתרו כהגדרתן: רעיון. לא פעם בגדר התפרעות קונספטואלית או עיצובית. פה ושם היו קונספטים שבמחשבה לאחור קשה להבין איך העסק לא תפס. הסוזוקי GO מ-1972 היא בהחלט דוגמא מייצגת. הנה סיפורה בקצרה.
תחילת שנות ה-70' היו ראשיתו של גל צונאמי שעלה מיפן והחל להציף את אירופה. זאת אומרת – במונחי עולם הרכב. היצרניות היפניות היו בהליך כיבוש העולם, מהלך שהחל בשנות ה-60', בעיקר באמצעות הממדים והגודל (נכון יותר: הקוטן) המכוניות מארץ השמש העולה, והמחירים התחרותיים שלהן. באירופה היו אלו ייתרון שכן הסטנדרטים התיישבו לא רע עם המקובל היבשת הישנה, בטח ובטח במדינות חובבות מכוניות קטנות כמו צרפת ואיטליה. המכשולים העיקריים אתם התמודדו באותה העת היצרניות היפניות היו האמינות (יותר תדמיתית מבפועל), ו…העיצוב. אבל, בדיעבד, קל לקבוע שהן התמודדו גם עם זו וגם עם זה לא רע בכלל.
סדנת עיצוב ובניית הרכב האיטלקייה ברטונה (Bertone) לא היתה שונה מסדנאות – איטלקיות בעיקר – דומות עם הרעיון שעמד מאחורי מכוניות תצוגה שהציגו לציבור מדי שנה בתערוכות הרכב ברחבי היבשת; היו אלו בתכל'ס "תיקי עבודה" שכוונו ליצרניות השונות, באמצעות בניית מכונית רעיון תחת מותג כלשהו, לא פעם בלי לערב או ליידע אותו מראש, בקטע של "איזה יופי אם יצרן X היה באמת מייצר את זה". חשיפתו לקהל נתנה אינדיקציה ראשונית וכללית לגבי הפוטנציאל להצליח מבחינת הרעיון, וחומר למחשבה עבור היצרניות, שכפועל יוצא יכלו להתחיל לחשוב יותר לעומק, לבחון שיווקית ומסחרית את העסק באופן יסודי יותר. עם קצת מזל – היתה הסדנה גם מייצרת את המכונית בסופו של דבר. רוב הרעיונות שהוצגו כך היו מופרכים למדי, בלי קשר למציאות היומיומית ולמגבלות הארציות, אבל פה ושם הוצגו הברקות שככל שחולף הזמן ניתן רק להצטער על שלא זכו לעבור לשלב הבא, מעבר להיותן מוצג מלהיב.
בינואר 1972 הציגה סדנת ברטונה מעל לבימת תערוכת הרכב הבי"ל של בריסל, בלגיה, את הסוזוקי GO. מוטציה ששילבה בין רודסטר (או barchetta באיטלקית: מכונית ספורט דו-מושבית ללא גג) לבין …טנדר. למעשה, היה בה עוד הרבה יותר, כאשר בדי.אן.אי שלה נמצאו גם כלי רכב אמפיביים ורכבי שטח. על העיצוב היה אחראי לא פחות ולא יותר מרסלו גנדיני הגדול, האיש שחתום בין היתר על אגדות מוטוריות כמו למבורגיני מיורה וקונטאצ', לאנצ'יה סטראטוס, והצלחות כמו פולקסווגן פולו, ב.מ.וו סדרה 5 וסיטרואן BX.
צמיגי שטח שמנמנים נשאו מרכב פלסטיק פחוס, חלק וישר, נטול בליטות או שמשה, שקיבל השראה מרכבי שטח ייחודיים שפותחו מאז תחילת שנות ה-60 בעיקר בצפון אמריקה (קנדה וארה"ב) ושהיו הראשונים להיקרא ATV, קיצור של All Terrain Vehicle , שנים לפני שהכלים המוכרים אצלנו כ'טרקטורונים' הומצאו, וכונו באותו השם. היו אלו "אמבטיות" פחוסות מפלסטיק או מפיברגלס שישבו על 6 או 8 גלגלי 'בלון' זהים בגודלם (4 מכל צד), ננהגו באמצעות בלימת צד אחד ורובם היו אמפיביים. כלים אלו יועדו לשטח קיצוני שכלל ביצות, שלג עמוק, מים וכל מה שכל רכב שטח רגיל אחר לא הצליח לחצות.
ההסברים דיברו על "שילוב בין רכב פנאי ועבודה", עם יכולות לנוע בשטח או בכביש ולשאת עד שני נוסעים וציוד מאחור, בארגז הפתוח. רצוי כמובן אופנוע שטח או שלג, ציוד צלילה או מחנאות, וכיו"ב. העיצוב הזכיר אמבטיה גם בפנים, כאשר מלפנים מוקמו שני כיסאות בסיסיים הניתנים לשטיפה בקלות ומאחור הושאר שטח הטענה גדול. בתוך דפנות הצד מאחור הוחבאו קורות מתכת קלות שניתן היה לשלוף ולהשעין על הדופן האחורית כשהיא פתוחה, בכדי להעלות ולהוריד מטען מגוון.
כיחידת כוח נבחר מנוע קומפקטי אך חזק: משולש בוכנות דו-פעימתי, מקורר מים מאופנוע סוזוקי GT750 שהציע 67 כ"ס. הכוח הועבר אל הגלגלים האחוריים באמצעות שרשרת ותיבת הילוכים פרי פיתוח עצמי של ברטונה עם חמש מהירויות לפנים …וחמש לאחור. המנוע הצליח להידחס אל הדופן העבה, מצד שמאל, מאחורי הנהג, ומימין, ממש ממול, מוקם המצנן. באותה הדופן גם הותקן תא מטען ננעל. ה-GO לא צויד במנוע ימי, אך הוא צף, ומאחור ניתן היה לחבר מנוע סירה חיצוני וכך לנוע גם במים כמו בסירה. למעשה, למרות היותו מונע בגלגליו האחוריים בלבד, ה-GO תוכנן להיות כמעט בלתי ניתן לעצירה בכל סוג שטח, בין היתר הודות לגלגלי ה'בלון' השמנמנים, למרווח הגחון הנדיב ולגחון החלק נטול הבליטות.
סוזוקי לא הביעה התלהבות מה-GO וכך גם יצרניות נוספות. הקהל דווקא כן, אבל זה לא הספיק ללקיחת הרעיון צעד נוסף לפנים, לקראת מימוש. לאחר התערוכה הרכב ככל הנראה נגרס ולא נודעו עקבותיו.
סוזוקי GO נחשב כיום כאחד הניסיונות המעניינים של חשיבה מחוץ לקופסא עם יצירת קונספט רכב חדש שלא היה כמותו. זה היה אחד מרכבי הפנאי הראשונים שתוכנן ויועד לפני הכל לשמש לפנאי והנאה, אי-אלו שנים לפני שטרנד הטרקטורונים ורכבי העבודה (UTV ו-SbS) הבשיל ועבר מכלי עבודה לתחום הפנאי והרבה לפני שהנישה הזו התפתחה בעולם הרכב לכדי נישה ענקית ופופולרית. התכנון הסגפני ונטול התוספות המיותרות – ללא חלונות, דלתות ואבזור פנים מפנק – היה גם הוא מתקדם לשעתו, ונועד להדגיש את השימושיות והמיקוד מחד, יחד עם פוטנציאל לייצור זול בכדי להפוך רכב זה לאטרקטיבי לרכישה. ה-GO היה סוג של הפרחת בלון ניסוי, שבדיעבד לא תפס. חבל, לא?
