אם אין מכוניות – לפחות נשתה בירה…

העלילה בסיפורה של מכונית שנחשבה לאחת הטובות בעולם החלה במסחטת כביסה והסתיימה עם בירה. תמצות קורותיה של יצרנית מכוניות היוקרה אמריקאית Peerless.

ב-1889 הקים ג'ון ווית'לי (John Whitley) מקליוולנד, אוהאיו, את Peerless Wringer & Mfg. Co., חברה שעסקה בייצור מכונות לסחיטת כביסה (ראו דוגמא בתגובות). היו אלו מכונות שהופעלו ידנית, שכללו שני גלילים, דרכם היו מעבירים את הכביסה בכדי לסחוט את רוב המים, ומבלי לקמט אותה. ב-1895 עברה הפעילות הסבה לייצור אופניים וב-1901 החלה לייצר חלקים עבור יצרניות מכוניות ומכוניות משל עצמה.

לפירלס היתה בעיה ייחודית, שהפכה את קיומה לנשען על קרעי תרנגולת בכל שנות פעילותה: מכוניותיה היו פשוט …טובות מדי. בפירלס איכות הבנייה האריכה מאוד את חיי המכוניות, הרבה יותר מדי, והתחלופה לא היתה מספקת. גם עסקי החל"פים קרטעו כי הכל פשוט שרד והחזיק מעמד. בעיה. חצי הכוס המלאה בסיפור היתה, מן הסתם, העובדה שפירלס רכשה לעצמה שם של יצרנית מכוניות מהמשובחות בעולם.

ב-1927 החל הווארד מרמון, אחד המתחרים של פירלס מאינדיאנפוליס, אינדיאנה, לעבוד על מנוע-על באמצעותו רצה לכבוש את פסגת מכוניות הפאר באמריקה, ואולי בעולם כולו. מרמון (Marmon) ייצר מכוניות מליגת העל בהצלחה לא מבוטלת, וכמות המתחרות שנשפו בעורפו, בפרט הגדולות והחזקות, בראשן קדילאק, הפכה את המלחמה על לב עשירי אמריקה לקשה מיום ליום. מרמון תכנן מנוע עם לא פחות מ-16 בוכנות (בתצורת V) ש'יתרונותיו' היו בעלויות האסטרונומיות שלו, במורכבות ובריבוי החלקים שבו, בקושי לטפל בו כראוי, בצריכת הדלק המאוד גבוהה, וכמובן – בייחוד. בדיוק מה שאלו שחיפשו את הטוב, הגדול, החזק והיקר ביותר רצו… במילים אחרות: יוקרה וסמל מעמד אולטימטיביים.

למזלו הרע, בקדילאק – שכבר הציעה מנוע V12 – הגיבו מהר למהלך של מרמון, "גנבו" מהחברה שלו את המהנדס הראשי – אוון נייקר, ובזמן שיא פיתחו V16 משלהם (דומה באורך פלא למנוע עליו עבד מרמון). להוסיף חטא על פשע – הם הצליחו להשיקו כבר בינואר 1930, עוד לפני שהציבור שמע על ההברקה הייחודית של מרמון.

בפירלס חשו היטב את הדופק אצל שועי הארץ שוכני הפסגות, והבינו שמנוע-על הוא בגדר Must בכדי לייצר ייתרון מול המתחרות, והצליחו לשכנע מהנדס נוסף במרמון – ג'יימס בוהנון – לערוק אל שורותיהם ולעמוד בראש פרויקט V16 מבטיח משלהם. מרמון האומלל קרס ופרש מהמירוץ, לאחר שהבין שהוא לא יצליח לעולם להחזיר את השקעות העתק שגבה פיתוח המנוע העצום, בפרט כאשר הראשוניות שלו אבדה. קדילאק, בת למשפחת GM העשירה ועתירת היכולות, הצליחה להעמיד כבר בינואר 1930 את ה-V16 הראשון בייצור סדרתי וזכתה בכל הקופה. בפירלס החליטו לא להיכנע ולהמשיך ולפתח מכונית עם מנוע V16 משלהם, ויהא המחיר אשר יהא. והוא היה אכן גבוה מאוד…

בכדי להציע יתרון על פני קדילאק, ובהמשך למסורת "הכי טוב שאפשר", הוחלט שהמרכב ייבנה מאלומיניום, וכך גם המנוע. באותה העת היה קשה מאוד לעבוד עם מתכת קלה זו והפיכת לוחות האלומיניום לכדי מרכב היתה משימה קשה במיוחד. על העיצוב והרכבת המכונית, כולל בניית הפנים האולטרא-מפואר, הופקדה הסדנה של וולטר מרפי (Murphy) מפסדנה, קליפורניה, שהיתה לשם דבר אצל יצרניות העילית האמריקאיות ונודעה כבונת מרכבים מועדפת אצל לקוחות דוזנברג, קדילאק, פקארד וכיו"ב.

בסה"כ הורכבו 3 Peerless V16, כולן בתצורת לימוזינה עם 5 מקומות ישיבה. הבנייה נעשתה בחשאיות ולוותה בבחינות וניסויים, במטרה להציע עד 1933, לכל המאוחר, את הליין החדש עם ה-V16 כפסגת ההיצע. בפירלס קיוו כי המשבר יהיה מאחוריהם, והם רצו לנצל את הזמנים הקשים, בהם נראה היה שאיש לא יחשוב אפילו בכיוון של מכונית פאר חדשה, בכדי להיערך ולהתכונן כראוי. אבל הזמנים לא השתפרו.

הנפח הכולל עמד על כ-7.6 ליטר וההספק על 173 כ"ס. המכונית הגדולה שקלה 1.8 טון 'בלבד' – הרבה בזכות השימוש באלומיניום – וזה היה כמה מאות ק"ג פחות ממכונית מקבילה בגודל דומה. המחיר הבסיסי עמד על כ-200,000$ בכסף של היום, ויכול היה להגיע לכפול מכך – תלוי ברמת ואיכות עבודת המרכב ועיצוב הפנים. זו היתה התאמה מלאה לליגה העליונה ביותר של המכוניות באותן השנים.

את פירלס תקף גל של אופטימיות לגבי העתיד, והם עבדו במלוא המרץ בכמה כיוונים; החברה היתה בעיצומה של עבודה על ליין מנועים ומכוניות חדש לגמרי, ופיתוח מנוע ה-V16 היה גולת הכותרת, לצד עבודה על מנוע V12 "צנוע" יותר, תכנון מרכבי קופה, קבריולה ולימוזינות עם גג נפתח …ועבודה על מכונית עם הינע קדמי.

אבל זה היה הרבה יותר מדי, והכסף נגמר מהר משתוכנן, והגרוע ביותר התממש: השמיים הקודרים לא התבהרו והאופק לא נראה מבטיח. שירת הברבור של פירלס היתה היצירה המרשימה ביותר שיצאה תחת ידי עובדי החברה, ולמעשה היתה זו אחת המכוניות המשובחות בעולם, בכלל. אבל בזה נחתם עוד פרק מפואר בתעשיית הרכב;

זמן קצר לאחר סיום הרכבת ספינת הדגל שלה, ביוני 1931, חדלה Peerless מלהתקיים כיצרנית מכוניות. בצעד חריג קיבלה הנהלת החברה החלטה עסקית קרה, תרתי משמע, שאמנם הוציאה אותה מעסקי הרכב, אבל לא מעולם העסקים; 'תקופת היובש', בה נאסר ייצור אלכהול ומכירתו בארה"ב הסתיימה ב-5 לדצמבר 1933. ב-30 ליוני, 1934, הוחלף באופן רשמי שם החברה מ- Peerless motor car company ל-Peerless Corporation ולאחר מו"מ קצר עם Carling Brewing Company הקנדית הוסב המפעל לייצור …בירה, כסניף של האחרונה בארה"ב. פירלס יצרנית מכוניות הפאר נעלמה כלא היתה יחד עם עוד יצרניות רכב אמריקאיות רבות באותה העת, שנכנעו למשבר הכלכלי הנוראי שהגיע בעקבות קריסת הבורסה באוקטובר 1929, משבר שנמשך כעשור וכונה, לא בכדי, The Great Depression.

כיום נמצאת ה-Peerless V16 היחידה בבעלות מוזיאון Crawford Auto-Aviation בקליוולנד, אוהאיו.