אגדה אמריקאית

תגידו 'משאית אמריקאית' וכולם יבינו במה מדובר; רכב גדול, רועם ובעיקר נוצץ. משאית אמריקאית מתאפיינת בחרטום ענק, לרוב תא גדול מאחוריו, לשינה, ואפקט סנוור חזק; משטחי כרום וניקל בוהקים הם Must, וזה כולל לרוב גם צמד ארובות ענק הפונות מעלה (האגזוזים…) ומיכל, שניים או ארבעה לדלק המחוברים בצדדים. המשאית הגדולה, הכבדה והמיועדת לגמוע מרחקים עצומים לאורך ורוחב היבשת הפכה מזמן לאחד הסמלים המובהקים של אמריקה. אפילו סמל תרבות. אבל מתי זה התחיל? מתי הפכה המשאית האמריקאית מרכב כבד להובלת סחורות למה שהיא – אייקון תרבות? טוב ששאלתם!

ב-1912 הקימו האחים ג'ורג' ולואיס גרלינגר (Gerlinger) סוכנות למכירת מכוניות ומוסך בפורטלנד שבצפון מערב ארה"ב. בניגוד לרוב מותגי הרכב שקמו בתחילת המאה הקודמת החלו האחים את ייצור הרכב שלהם עם משאית. ה-Gersix היתה הראשונה שלהם והיא היתה קשוחה ומוצלחת. מהר מאוד מצאה Gerlinger Motors קהל שהלך וגדל בעיקר בקרב חוטבי העצים בצפון – תחום שהיה בצמיחה מתמדת ודרש אנשים קשוחים וכלי רכב קשוחים לא פחות כדי לשנע את הגזעים הכבדים. ב-1916 עבר העסק הצומח למבנה גדול אותו שכרו האחים גרלינגר מאיש העסקים תושב טאקומה, וושינגטון, אתגר וורטינגטון (Worthington). זמן קצר לאחר  מכן (1917) הובילו ניהול כושל והשקעות מופרזות בבניית בית החרושת הגדול לפשיטת רגל. וורטינגטון, יחד עם שותפו לעסקים פרדריק קנט (Kent) החליטו לרכוש את החברה ולהמשיך בייצור משאיות תחת שם חדש: Gersix Motor Company – על שם הדגם הראשון שהחברה ייצרה, אתו קנתה את שמה הטוב. ב-1923 עברה החברה שוב מקום, במקביל להמשך הצמיחה והפיכתה ליצרנית משאיות מובילה, ושינתה את שמה ל-Kenworth – שילוב של שמות הבעלים Kent  ו-Worthington. קנוורת' המשיכה לצמוח ואף לצלוח בשלום את המשבר הכלכלי הגדול בסוף 1929.

החברה עברה משבר קשה שכמעט הוביל לסגירת שעריה, אבל הודות לניהול כלכלי נכון ולרזרבות של מזומנים הצליח הארי קנט, בנו של המייסד שהפך לנשיא, לתכנן היצע דגמים חדש ומתקדם ולהוסיף לארסנל משאיות כיבוי אש ובכך לצאת מה'ברוך'. קנוורת' הפכה לאחת הראשונות שהציעה משאיות דיזל והיתה לראשונה שבנתה תא שינה במשאיותיה. התפיסה הזו, של הנהג במרכז ותכנון המשאית סביבו נבט עם אותו sleeper cab שהושק ב-1935, כאשר מאחורי צמד מושבי הנהג והנוסע הותקן דרגש או שניים שאפשרו תנומה בלילות. אבל זה לא היה ממש חדש; מאז שנות ה-20 הוצעו משאיות עם דרגש ספרטני – לרוב מאחורי צמד המושבים בקבינה – שאפשרו שינה של מבוגר אחד, ולא בנוחות המרבית. המשאיות שהחלו לנסוע למרחקים גדולים יותר, למשך זמן של יותר מיום, הציעו מקום לשינה שאפשר לנהג לעצור לצד הדרך ולנמנם או אף לישון, או לנסוע בזוגות כאשר אחד נוהג והשני ישן. כך ניתן היה לגמוע מרחקים גדולים בזמן קצר יותר שכן גם בלילות המשאית התקדמה. בקנוורת' של 1935 תוכננה הקבינה במטרה לאפשר מקום לאותו הדרגש, ולכן היתה מרווחת יותר.

לאחר מלחה"ע ה-2 עבר על ארה"ב גל של צמיחה כלכלית. הפרברים צמחו בקצב מטורף – ואיתם רשת הכבישים המהירים והרחבים. סחורות בכמויות הולכות וגדלות נעו בדרכים בקצב שניסה להדביק את העלייה ברמת החיים. יצרניות המשאיות הציעו דגמים גדולים וחזקים יותר, כאלו שיכלו לגרור מטענים כבדים יותר ויותר למרחקים הגדלים. המשאיות עברו הליך אבולוציה מואץ, הליך שהתאפיין בעיקר בצמיחה בממדים ובמנועים. אבל, בהליך הזה לא נכללו פינוקים; נהיגה במשאית עדיין לא היתה משהו לרכי-לבב או למפונקים. את הפינוקים ברכב קיבלו נהגי המשאיות כשחזרו הביתה, מהמשחתת שחנתה בחניה.

מיד לאחר המלחמה התפתח שוק המשאיות האמריקאי לכיוון עיקרי שכונה COE, קרי: Cab Over Engine, משאיות עם אף פחוס וישר בהן הקבינה מוקמה מעל למנוע ובכך היתה קצרה יותר, ואפשרה לשאת יותר מטען באורך הכולל של המשאית. היתרון בתצורה זו היה – בנוסף ליכולת להטעין מטען ארוך יותר על אורך כולל נתון – גם בשדה הראיה המצוין שאפשר תמרונים מדויקים ונוחים יותר: השמשה הקדמית היתה למעשה הקצה הקדמי של הרכב. החיסרון היה ברעש הנוראי ובוויברציות משחררות הסתימות שנגרמו בגלל הישיבה היישר מעל למנוע, וככל שהנסיעות התארכו – הנהג סבל יותר. מסיבה זו, ובשל הכבישים המתארכים, חזרו אט-אט יצרניות המשאיות להשתמש שוב בתצורה הקלאסית מלפני המלחמה – קרי: קבינה עם מנוע מלפנים ותא נפרד מאחוריו לנוסעים. כך השתפר הבידוד ואיכות החיים של הנהג עלתה פלאים – אמנם במחיר שדה ראייה מוגבל, אך זה לא ממש הפריע בנסיעות ארוכות בכבישים ישרים. ב-1953 היתה זו פרייטליינר האמריקאית (Freightliner) שהציעה לראשונה תא ייעודי לשינה – על הגג (תמונה בתגובות). זו היתה גומחה צפופה ונמוכה שהיה צורך לטפס אליה מתוך הקבינה וממדיה אפשרו שכיבה בלבד. בעקבותיה הציעו יצרניות נוספות תאי שינה זעירים וצפופים על הגג, אבל תענוג גדול זה לא היה עבור הנהג.

באותן השנים זיהו בקנוורת' כיוון חדש שדורש תשומת לב מיוחדת: שוק המשאיות למרחקים ארוכים. זאת אומרת: השוק היה קיים, ומשאיות נסעו רחוק, אפילו מאוד, אבל אף פעם לא הושקעה מחשבה מיוחדת בכך שמשאיות כאלו צריכות תכנון ומפרט שונה. משאית שנסעה בין עיירה לעיירה או משאית שחצתה את היבשת היתה אותה המשאית.

ב-1956 הושקה סדרה 900, לראשונה משאית שתוכננה מן המסד לנסיעות ארוכות. היא הציעה נוחות משופרת לנהג, מנוע חזק ויכולת נסיעה ממושכת במהירות גבוהה יחסית. ב-1961 הושקה המחליפה, סדרה 900W (בתמונה), כאשר האות שנוספה למספר היתה לכבודו של Edgar Worthington, אחד ממייסדי החברה. ההבדלים בין סדרה 900W לסדרה 900 היו, על פניהם, מינוריים: קבינה רחבה במקצת וגבוהה יותר, כך שניתן היה לעמוד בתוכה, מצנן (רדיאטור) גדול יותר, מיקום הפנסים בתוך הכנפיים הקדמיות לטובת תאורה יעילה ונרחבת יותר, וסביבת נהג מפנקת (קצת) יותר. והיה עוד משהו: אופציה לתא שינה, Sleeper. בקנוורת' 900W הוצע ממש חדרון מאחורי הקבינה, בצמוד, שניתן היה לעמוד בו, לנוע בו ולשכב בנוחות לא מוכרת.

הנוהגים למרחקים ארוכים הסתערו על המשאיות החדשות, בעיקר על האופציה לקבל את אותו תא השינה, ומהר מאוד הן קיבלו מאפייני עיצוב שבידלו אותן מ"סתם" משאית: ארובות גדולות הותקנו, שטחי מתכת צופו כרום נוצץ, בכלל זה מיכלי הדלק המוגדלים והבולטים, ולא פעם נצבע המרכב בגוונים בוהקים ואף מטאליים. גם בסביבת הנהג חלו תמורות ותוספות שנהגים הוסיפו בעצמם לשהייה ממושכת נוחה יותר, כמו תאי אחסון, מיכלי מים עם כיור ואף מערכות חימום ומיזוג, ומקרר. די מהר הוצעו תוספות כאלו, פרי יוזמתם ורעיונותיהם של נהגי המשאיות, כאופציות היישר מהמפעל.

קנוורת' 900W גררה תגובות מיידיות מצד המתחרות; Peterbilt הציגה את ה-351 ו-358 ב-1965, Mack הגיבה עם סדרה R ב-1966 (שאגב יוצרה עד 2005), Western Star השיקה את סדרה 4900 ב-1968 – כולן היו דומות ומעוצבות באופן דומה – ועם תא שינה מרווח.

משאיות מסדרה 900W כיכבו באינספור סרטים (כולל ב'רישיון להרוג' מסדרת סרטי ג'יימס בונד), סדרות קומיקס, טלויזיה ופרסומות. המשאיות למרחקים ארוכים הפכו תוך זמן קצר ממכונות קשוחות ותכליתיות ליצירות מאובזרות ומפנקות. הקונספט של "משאית אמריקאית" הפך לנכס צאן ברזל, לסמל מובהק של חופש, מרחבים וחציית ארצות ונופים.

קנוורת' מייצרת עד היום, מזה למעלה מ-60 שנה, את סדרה 900W באותה התצורה הבסיסית, כמובן תוך שדרוג, עדכון ושיפור טכנולוגי מתבקש. השנה (2025) הודיעה היצרנית כי זו שנתה האחרונה של הסדרה. סדרה 900W היא סמל למשאית אמריקאית קלאסית , יש שיאמרו – עם נשמה. אם אכן זה כך, מן הסתם מדובר בנשמה גדולה במיוחד…